ישראלים בעלי אזרחות צרפתית מגלים לעתים קרובות שהדרכון הצרפתי פג בדיוק ברגע הלא נכון: לפני טיסה משפחתית, לפני רישום ילד לבית ספר בצרפת, לפני חתימה על מסמך אצל נוטריון או לפני בקשה לוויזה עבור בן זוג. החידוש עצמו אינו מסובך, אבל הוא עובר דרך הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, דורש תור שנקבע מראש, בקשה מקוונת, מסמכים מדויקים והתייצבות אישית. מי שמגיע בלי תור, בלי תמונה בתקן או בלי הוכחת אזרחות מסודרת, נשלח הביתה ומתחיל מחדש.
המאמר הזה מסביר שלב אחר שלב איך מחדשים דרכון צרפתי בישראל בשנת 2026: קביעת תור בקונסוליה, הבקשה המקוונת, האגרה, המסמכים למבוגר ולקטין, זמני ההמתנה והאיסוף, ומה עושים כשהדרכון אבד או נגנב. החלק השני עוסק בשאלה שהקונסוליה שואלת כאשר התיק אינו פשוט: איך מוכיחים אזרחות צרפתית, מהי תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, תעודה שמנפיק מזכירות בית המשפט וקובעת מכוח איזה סעיף אדם הוא צרפתי), מה קורה כשהדרכון הקודם פג לפני שנים רבות, ומה עושים מול סירוב. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, וכל כלל משפטי מלווה בקישור למקור רשמי.
נקודת המוצא המשפטית פשוטה: צרפתי הוא מי שהחוק הצרפתי אומר שהוא צרפתי, והדרכון הוא רק מסמך שמוכיח זאת כלפי חוץ. לכן המאמר נשען על ספר החוקים האזרחי (Code civil, הקודקס האזרחי הצרפתי), על הצו המסדיר דרכונים ועל החלטות של בית המשפט העליון האזרחי (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים). הקורא שאינו משפטן ימצא כאן גם רשימות מסמכים מעשיות וגם את ההיגיון המשפטי שמאחוריהן.
I. איך מחדשים דרכון צרפתי בישראל וקובעים תור בקונסוליה בתל אביב?
A. קביעת תור, בקשה מקוונת, אגרה, התייצבות ומסירת הדרכון הישן
חידוש דרכון צרפתי למי שמתגורר בישראל עובר דרך הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, שהיא הזרוע הקונסולרית של שגרירות צרפת בישראל. אין אפשרות לחדש דרכון בדואר בלבד ואין אפשרות להגיע בלי תור: כל מבקש, מבוגר או קטין, חייב בתור אישי שנקבע מראש באתר הקונסוליה, ובהתייצבות אישית לצורך זיהוי, צילום וטביעות אצבע ביומטריות. החריג היחיד לכלל ההתייצבות נוגע לקטינים קטנים מאוד, שעבורם אחד ההורים מתייצב עמם, אבל גם שם נדרשת נוכחות הילד עצמו לצורך זיהוי, בהתאם לגילו.
השלב הראשון הוא בקשה מקוונת מוקדמת (pré-demande en ligne, טופס מקוון שממלאים באתר service-public.fr לפני התור). הטופס מייצר מספר בקשה שאותו מביאים לתור. מילוי הטופס אינו מחליף את ההתייצבות, אבל הוא מקצר אותה ומונע טעויות הקלדה בשם, בתאריך הלידה ובכתובת. מומלץ להדפיס את אישור הבקשה או לשמור אותו בטלפון, ולהגיע עם מספר הבקשה ועם כל המסמכים המקוריים וצילומים שלהם.
השלב השני הוא תשלום האגרה בבול מס דיגיטלי (timbre fiscal dématérialisé, שובר תשלום אלקטרוני של רשות המסים הצרפתית). את הבול קונים באתר impots.gouv.fr או בתחנות מורשות בצרפת, ובחו״ל לפי הנחיות הקונסוליה. גובה האגרה לדרכון ביומטרי של מבוגר עומד על 86 אירו, ושל קטין על סכום מופחת בהתאם לגיל, לפי התעריפים המפורסמים באתר service-public.fr בדף חידוש דרכון של מבוגר. מי שמגיע בלי בול משלם במקום רק אם הקונסוליה מאפשרת זאת, ולכן עדיף להגיע עם הבול מוכן.
בתור עצמו נלקחות טביעות אצבע (empreintes digitales, סריקה ביומטרית של האצבעות) וצילום פנים בתקן, ונמסרים המסמכים: הדרכון הישן, תעודת זהות צרפתית אם יש, תמונת פנים עדכנית בתקן הצרפתי, הוכחת מגורים בישראל (חשבון חשמל, חוזה שכירות או אישור מגורים), ותעודת לידה או ספר משפחה (livret de famille, פנקס רשמי שבו נרשמים נישואין ולידות של אזרחים צרפתים) כאשר הקונסוליה מבקשת להוכיח את הקשר המשפחתי. בעת החידוש מוסרים את הדרכון הישן, והדרכון החדש נמסר לאחר החזרת הישן, בהתאם לכלל הקבוע בצו הדרכונים מס׳ 2005-1726 מיום 30 בדצמבר 2005. המבקש רשאי לבקש לשמור את הדרכון הישן כשהוא מנוקב או מבוטל, למשל כאשר יש בו ויזות בתוקף, והקונסוליה מציינת זאת על המסמך הישן.
תוקף הדרכון הביומטרי של מבוגר הוא עשר שנים, ושל קטין חמש שנים, בהתאם לכללים המפורטים בצו הדרכונים מס׳ 2005-1726 מיום 30 בדצמבר 2005. המשמעות המעשית: אין תקופת חסד אחרי הפקיעה, ומי שהדרכון שלו פג אינו יכול לטוס עמו, גם אם הפקיעה חלה לפני ימים ספורים. חברות תעופה מסרבות להעלות נוסע עם דרכון פג, ורשויות הגבול אינן מקבלות אותו. לכן מומלץ להתחיל את החידוש כחצי שנה לפני הפקיעה, במיוחד בתקופות עומס של חופשות הקיץ והחגים, שבהן התורים בקונסוליה מתארכים.
מאז דצמבר 2025 נפתחה אפשרות לחידוש מרחוק של דרכון בארבע מדינות בלבד, פורטוגל, ספרד, קנדה ואוסטרליה, לפי ההודעה הרשמית של service-public.fr על חידוש דרכון מרחוק. ישראל אינה נכללת ברשימה זו, ולכן תושבי ישראל ממשיכים לחדש דרכון בהתייצבות אישית בקונסוליה בתל אביב. מי שקורא ברשת על חידוש מקוון מלא צריך לבדוק לאיזו מדינה ההסבר מתייחס, כדי לא להגיע לקונסוליה עם ציפייה מוטעית.
לאחר הגשת הבקשה ניתן לעקוב אחר התקדמות הייצור באתר המעקב של משרד החוץ הצרפתי באמצעות מספר הבקשה. כאשר הדרכון מגיע לקונסוליה, המבקש מקבל הודעה ומגיע לאסוף אותו אישית, עם הדרכון הישן ועם אישור ההגשה. לא ניתן לשלוח אדם אחר לאסוף את הדרכון במקום המבקש, למעט קטין שעבורו ההורה אוסף. מי שאינו אוסף את הדרכון בתוך התקופה הנקובה בהודעה מקבל תזכורת, ולאחר מכן הדרכון מוחזר ומושמד לפי הנוהל, והמבקש נדרש להגיש בקשה חדשה ולשלם אגרה חדשה.
טעות נפוצה אחת היא להגיע עם תמונות שאינן בתקן: רקע שאינו בהיר, משקפיים, חיוך רחב או תמונה ישנה מדי גורמים לדחיית התיק בו במקום. טעות שנייה היא להגיע בלי הוכחת מגורים עדכנית בישראל על שם המבקש. סטודנט שגר אצל הוריו או זוג צעיר שגר בשכירות לא רשומה צריך להצטייד בתצהיר אירוח (attestation d’hébergement, הצהרה של המארח על מגורי המבקש אצלו) בצירוף תעודת הזהות של המארח והוכחת המגורים שלו. טעות שלישית היא שם שאינו זהה בכל המסמכים: שם משפחה אחרי נישואין, שם פרטי בעברית מול הלועזית, או סדר שמות הפוך מעכבים את הטיפול עד לבירור הרישום במרשם האוכלוסין הצרפתי בעיר נאנט, שבו מרוכזים רישומי האזרחים שנולדו מחוץ לצרפת.
מי שזקוק לשני דרכונים צרפתיים במקביל, למשל איש עסקים שטס תכופות למדינות שדורשות הפקדת דרכון לצורך ויזה, יכול לבקש דרכון שני בתנאים מצומצמים ובהנמקה כתובה, והקונסוליה בוחנת כל בקשה לגופה. הבקשה אינה אוטומטית ואינה חלק מחידוש רגיל, והיא דורשת הוכחה של צורך מקצועי או תנועה תכופה שאינה מאפשרת להסתפק בדרכון אחד. ההחלטה נמסרת בכתב וניתנת לערעור מנהלי.
B. זמני המתנה, איסוף, דרכון זמני ומה עושים כשהטיסה קרובה
זמן הייצור של דרכון ביומטרי שהוזמן בקונסוליה נע בדרך כלל בין שבועות אחדים לחודשיים, בהתאם לעומס, לתקינות התיק ולצורך בבירור אזרחות. בתקופות שקטות התהליך מהיר יותר, ובתקופות עומס, חופשות בתי הספר בצרפת, חגי תשרי וחופשת הקיץ, הוא מתארך. מספר הבקשה מאפשר מעקב, אבל אינו מאפשר לזרז את הייצור. מי שהגיש תיק לא שלם, למשל בלי תעודת לידה או בלי הוכחת אזרחות כשהקונסוליה דרשה זאת, צריך לקחת בחשבון שהשעון מתחיל רק מהשלמת התיק.
כאשר הטיסה קרובה והדרכון הרגיל אינו יכול להיות מוכן בזמן, קיימים שני פתרונות חירום, ושניהם דורשים הוכחה של דחיפות אמיתית: כרטיס טיסה, אישור רפואי, זימון משפטי או מסמך דומה. הפתרון הראשון הוא דרכון חירום ביומטרי זמני (passeport d’urgence, דרכון זמני שתוקפו שנה ומיועד למצבי חירום מוכחים), שמונפק בתנאים מצומצמים ובתוקף קצר של שנה, בהתאם לכללים המפורטים בצו הדרכונים מס׳ 2005-1726 מיום 30 בדצמבר 2005. הפתרון השני הוא תעודת מעבר (laissez-passer, מסמך נסיעה חד-פעמי שמאפשר שיבה לצרפת או לישראל), שמונפקת למקרים שבהם אין אפשרות להנפיק דרכון כלל, למשל כאשר כל מסמכי הזיהוי אבדו ימים ספורים לפני הטיסה. שני המסמכים אינם תחליף לחידוש רגיל, והמקבל אותם נדרש להגיש לאחר מכן בקשת חידוש מלאה.
במקרה של אובדן או גניבה של הדרכון בישראל, הצעד הראשון הוא הגשת תלונה במשטרה וקבלת אישור תלונה, והצעד השני הוא הצהרת אובדן בקונסוליה בעת הגשת הבקשה החדשה. מספר הדרכון האבוד נרשם כמבוטל במאגר, ולא ניתן להשתמש בו עוד גם אם הוא נמצא מאוחר יותר. מי שמוצא דרכון ישן שבוטל חייב להחזירו לקונסוליה ולא לנסות לטוס עמו, משום שהשימוש בדרכון מבוטל עלול להיחשב כניסיון להטעות רשות גבול.
סירוב להנפיק דרכון ניתן בכתב ומנומק. הנימוק השכיח הוא ספק באזרחות: הקונסוליה סבורה שהמבקש לא הוכיח שהוא צרפתי, למשל כאשר תעודת הלידה אינה מקושרת להורה צרפתי, כאשר תעודת האזרחות סורבה, או כאשר הרישום בנאנט חסר. נימוק אפשרי נוסף הוא חשש לזיוף או לגניבת זהות, למשל כאשר התמונה אינה תואמת או כאשר קיים דרכון נוסף בתוקף שלא דווח. במקרה של סירוב יש לבקש את ההחלטה בכתב, לבדוק איזה מסמך חסר או איזו עובדה שנויה במחלוקת, ולהשלים את התיק או להגיש ערעור מנהלי ובהמשך עתירה לבית המשפט המנהלי, בהתאם לנימוק שנמסר.
למבוגרים שנולדו מחוץ לצרפת, ובמיוחד לילידי ישראל, הקונסוליה בודקת לעתים את רישום הלידה במרשם המרכזי בנאנט (service central d’état civil de Nantes, המחלקה המרכזית לרישום אוכלוסין של אזרחים צרפתים שנולדו מחוץ לצרפת). מי שנולד בישראל להורה צרפתי חייב לוודא שהלידה נרשמה בנאנט ושהוריו מחזיקים בספר משפחה מעודכן. לידה שאינה רשומה אינה שוללת אזרחות, אבל היא מאריכה את הטיפול, משום שהקונסוליה מבקשת תחילה את רישום הלידה ורק אחר כך מנפיקה דרכון. משפחות שעברו לישראל לפני שנים ולא עדכנו את הרישומים מגלות זאת לעתים רק בתור לחידוש, ולכן מומלץ לבדוק את הרישום חודשים מראש.
הורה גרוש או פרוד צריך לדעת שהחידוש לקטין דורש את הסכמת שני ההורים או הוכחה של משמורת בלעדית. כאשר אחד ההורים מתנגד להנפקת הדרכון, הקונסוליה אינה מכריעה במחלוקת המשמורת ומפנה את ההורים לבית המשפט לענייני משפחה. פסק דין המעניק סמכות החלטה בלעדית בענייני נסיעות או דרכון פותר את המחלוקת, והורה שמחזיק בו צריך להביאו מתורגם ומאומת. מחלוקת הורים ברגע האחרון לפני טיסה היא אחת הסיבות השכיחות לכישלון חידוש לקטין, ולכן מומלץ להסדיר את ההסכמה בכתב זמן רב מראש.
בסיום התהליך, בעת האיסוף, יש לבדוק מיד את הפרטים בדרכון החדש: איות השם, תאריך הלידה, תמונה, חתימה ותוקף. טעות הקלדה שמתגלה בשדה התעופה אינה ניתנת לתיקון במקום, והנוסע עלול להישאר על הקרקע. טעות שמתגלה בקונסוליה מתוקנת בבקשת תיקון ללא אגרה נוספת, כאשר הטעות מקורה ברשות. בדיקה של דקה חוסכת עוגמת נפש של חודשים.
II. איך מוכיחים אזרחות צרפתית כשהקונסוליה מבקשת תעודת אזרחות או כשהתיק מסובך?
A. הוכחת אזרחות: לידה, מוצא, תעודת אזרחות, נטל ההוכחה ופסקי הדין החדשים
הכלל הבסיסי של אזרחות צרפתית מכוח לידה קובע כי צרפתי הוא ילד שאחד מהוריו לפחות הוא צרפתי, כפי שקובע במפורש סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי בלשון: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (תרגום: צרפתי הוא הילד שאחד מהוריו לפחות הוא צרפתי). הכלל חל בלי קשר למקום הלידה, ולכן ילד שנולד בישראל לאב או לאם צרפתים הוא צרפתי מלידה, בכפוף להוכחת הקשר המשפחתי ולהוכחת אזרחות ההורה. המסגרת הכללית של דיני האזרחות נקבעת בסעיף 17 לחוק האזרחי בלשון: “La nationalité française est attribuée, s’acquiert ou se perd selon les dispositions fixées par le présent titre, sous la réserve de l’application des traités et autres engagements internationaux de la France.” (תרגום: האזרחות הצרפתית ניתנת, נרכשת או אובדת לפי ההוראות הקבועות בפרק זה, בכפוף ליישום האמנות וההתחייבויות הבינלאומיות של צרפת). כלל משלים קובע כי צרפתי הוא ילד שנולד בצרפת להורים לא ידועים, לפי סעיף 19 לחוק האזרחי בלשון: “Est français l’enfant né en France de parents inconnus.” (תרגום: צרפתי הוא הילד שנולד בצרפת להורים לא ידועים), בכפוף לחריג המפורט באותו סעיף.
כאשר האזרחות אינה שנויה במחלוקת, הדרכון הקודם ותעודת הלידה מספיקים. כאשר הקונסוליה מטילה ספק, היא מבקשת תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française), שהיא תעודה רשמית של מזכירות בית המשפט לעניינים אזרחיים (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי המחוזי) הקובעת מכוח איזה סעיף המבקש הוא צרפתי ואילו מסמכים אפשרו לקבוע זאת. התעודה נאמנה עד להוכחה לסתור, והיקפה מוגדר בסעיף 31-2 לחוק האזרחי בלשון: “Le certificat de nationalité indique, en se référant aux chapitres II, III, IV et VII du présent titre, la disposition légale en vertu de laquelle l’intéressé a la qualité de Français, ainsi que les documents qui ont permis de l’établir. Il fait foi jusqu’à preuve du contraire.” (תרגום: תעודת האזרחות מציינת, בהתייחס לפרקים האמורים, את ההוראה החוקית שמכוחה יש לנוגע בדבר מעמד של צרפתי, וכן את המסמכים שאפשרו לקבוע זאת. יש להאמין לה עד להוכחה לסתור). מי שמחזיק בתעודה כזו נהנה מחזקה, ונטל ההוכחה עובר למי שחולק על אזרחותו, לפי סעיף 30 לחוק האזרחי בלשון: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.” (תרגום: נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק), והסעיף מוסיף כי כאשר אדם מחזיק בתעודת אזרחות שניתנה כדין, הנטל עובר למי שחולק על צרפתיותו.
בקשת תעודת אזרחות מוגשת למזכירות בית המשפט של מקום המגורים בצרפת, או לבית המשפט בפריז כאשר המבקש מתגורר מחוץ לצרפת. הבקשה כוללת תעודת לידה מלאה ועדכנית של המבקש, תעודות לידה של ההורה הצרפתי ושל הסבים לפי הצורך, הוכחות של החזקת מעמד של צרפתי (possession d’état de Français, התנהגות והתייחסות כצרפתי לאורך זמן: דרכונים, תעודות זהות, שירות צבאי או לאומי, רישומי בוחרים, מסמכי רישום קונסולריים), וכל מסמך המקשר בין הדורות. כאשר הלידה או הנישואין התרחשו מחוץ לצרפת, מזכיר בית המשפט רשאי להניח, בהיעדר ראיות אחרות, שמסמכי המרשם הזר נושאים את התוצאות שהדין הצרפתי היה מייחס להם, לפי הסיפה של סעיף 31-2 לחוק האזרחי בלשון: “Pour l’établissement d’un certificat de nationalité, le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire pourra présumer, à défaut d’autres éléments, que les actes d’état civil dressés à l’étranger et qui sont produits devant lui emportent les effets que la loi française y aurait attachés.” (תרגום: לצורך עריכת תעודת אזרחות, מנהל שירותי המזכירות של בית המשפט רשאי להניח, בהיעדר ראיות אחרות, שמסמכי המרשם שנערכו בחו״ל והוגשו לפניו נושאים את התוצאות שהדין הצרפתי היה מייחס להם).
סירוב לתת תעודת אזרחות ניתן בכתב ומנומק, וניתן לערער עליו בפני בית המשפט לעניינים אזרחיים בתביעה להכרה באזרחות (action déclaratoire de nationalité, תביעה שבה בית המשפט מצהיר אם התובע הוא צרפתי). התביעה מוגשת נגד התובע הכללי, ודורשת הוכחה מלאה של שרשרת האזרחות דור אחר דור. פסק הדין הניתן בתביעה כזו נרשם בשולי רישום הלידה לפי הצורך, והוא מהווה הוכחה חותכת, חזקה יותר מתעודת מזכירות.
שני פסקי דין עדכניים של החדר האזרחי הראשון בבית המשפט העליון מבהירים את כללי ההתיישנות וההוכחה, והם רלוונטיים במיוחד למשפחות שהיגרו לפני עשרות שנים. בפסק הדין מיום 25 במרץ 2026, ערעור מס׳ E 24-17.442, החלטת בית המשפט העליון E 24-17.442 מיום 25 במרץ 2026, קבע בית המשפט כי בית המשפט לערעורים טעה כאשר דחה הוכחת אזרחות של בן לאם שהוכרה כצרפתייה בפסק דין שניתן לפני תום תקופת חמישים השנים. הנימוק המרכזי חוזר על לשון החוק: “Aux termes du premier de ces textes, la perte de la nationalité française peut être constatée par jugement lorsque l’intéressé, français d’origine par filiation, n’en a point la possession d’état et n’a jamais eu sa résidence habituelle en France, si les ascendants, dont il tenait la nationalité française, n’ont eux-mêmes ni possession d’état de Français, ni résidence en France depuis un demi-siècle.” (תרגום: לפי לשון הראשון מבין הטקסטים האלה, אובדן האזרחות הצרפתית יכול להיקבע בפסק דין כאשר הנוגע בדבר, צרפתי מלידה מכוח מוצא, אינו מחזיק במעמד של צרפתי ומעולם לא היה מקום מגוריו הרגיל בצרפת, אם האבות שמהם קיבל את האזרחות הצרפתית לא החזיקו בעצמם לא במעמד של צרפתים ולא במגורים בצרפת במשך חצי מאה). ובאשר לסעיף המשלים: “Selon le second, celui qui réside ou a résidé habituellement à l’étranger, où les ascendants dont il tient par filiation la nationalité sont demeurés fixés pendant plus d’un demi-siècle, n’est pas admis à faire la preuve qu’il a, par filiation, la nationalité française si lui-même et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre n’ont pas eu la possession d’état de Français.” (תרגום: לפי השני, מי שמתגורר או התגורר דרך קבע בחו״ל, שבו האבות שמהם הוא שואב מכוח מוצא את האזרחות נותרו קבועים במשך יותר מחצי מאה, אינו רשאי להוכיח שיש לו, מכוח מוצא, אזרחות צרפתית אם לא לו ולא לאותו הורה שהיה עשוי להעביר לו אותה היה מעמד מוחזק של צרפתי). המסר למשפחות ישראליות ממוצא צפון אפריקאי ברור: פסק דין המכיר באזרחות ההורה, שניתן לפני תום חמישים השנים, מונע את טענת ההתיישנות כלפי הילד, והקונסוליה אינה רשאית להתעלם ממנו.
פסק דין שני, מיום 14 באוקטובר 2020, ערעור מס׳ G 19-50.039, החלטת בית המשפט העליון G 19-50.039 מיום 14 באוקטובר 2020, עסק גם הוא בהוכחת אזרחות מכוח סעיף 18, כבן לאב שהוכר כצרפתי בפסק דין חלוט משנת 2012. התובע הכללי טען כי האובדן כבר התגבש לפני כן וכי פסק דין מאוחר אינו יכול ליצור החזקת מעמד למפרע. בית המשפט העליון בחן את שרשרת ההוכחה דור אחר דור וביטל את פסק הערעורים שקיבל את התביעה בלי בדיקה מספקת של תקופת חמישים השנים. הלקח המעשי: פסק דין לטובת ההורה אינו פוטר את הילד מהוכחת החזקת המעמד שלו עצמו ושל ההורה בתקופה הרלוונטית, והתיק צריך לכלול מסמכי זהות, רישומים קונסולריים וכל ראיה של חיים כצרפתי, ולא רק את פסק הדין של ההורה.
הכלל של חמישים השנים, המכונה התיישנות או אובדן מחמת אי שימוש (désuétude, אובדן אזרחות מחמת היעדר קשר עם צרפת במשך חצי מאה), קבוע בסעיף 23-6 לחוק האזרחי בלשון: “La perte de la nationalité française peut être constatée par jugement lorsque l’intéressé, français d’origine par filiation, n’en a point la possession d’état et n’a jamais eu sa résidence habituelle en France, si les ascendants, dont il tenait la nationalité française, n’ont eux-mêmes ni possession d’état de Français, ni résidence en France depuis un demi-siècle.” (תרגום: אובדן האזרחות הצרפתית יכול להיקבע בפסק דין כאשר הנוגע בדבר, צרפתי מלידה מכוח מוצא, אינו מחזיק במעמד מוחזק של צרפתי ומעולם לא היה מקום מגוריו הרגיל בצרפת, אם האבות שמהם קיבל את האזרחות לא החזיקו בעצמם לא במעמד של צרפתים ולא במגורים בצרפת במשך חצי מאה). הכלל חל רק כאשר שלושת התנאים מתקיימים יחד: היעדר החזקת מעמד של הנוגע בדבר, היעדר מגורים רגילים בצרפת שלו, והיעדר החזקת מעמד ומגורים של האבות במשך חצי מאה. דרכונים צרפתיים, תעודות זהות, רישום קונסולרי, הצבעה בבחירות צרפתיות ושירות לאומי קוטעים את התקופה ומונעים את האובדן. משפחה ישראלית ששמרה דרכונים בתוקף, רשמה לידות בנאנט והצביעה בקונסוליה אינה חשופה לטענה זו, גם אם לא דרכה בצרפת עשרות שנים.
בפועל, רוב תיקי החידוש בישראל אינם מגיעים כלל לשאלת ההתיישנות, משום שהמבקש מחזיק דרכון קודם או תעודת זהות בתוקף או שפג לפני שנים ספורות. הקושי מתעורר כאשר הדרכון האחרון פג לפני עשרות שנים, כאשר מעולם לא הונפק דרכון והמבקש מסתמך על אזרחות הורה בלבד, או כאשר הקונסוליה מגלה סתירה ברישומים. במקרים אלה יש להכין תיק אזרחות מלא לפני התור, ולשקול הגשת בקשת תעודת אזרחות במקביל לבקשת הדרכון, כדי לא לעכב את החידוש.
B. קטינים, רישום לידות, נישואין וגירושין, ויזות לבני משפחה וצוואות בצד הדרך
דרכון ראשון לקטין שנולד בישראל להורה צרפתי דורש תחילה רישום לידה בנאנט והנפקת תעודת לידה צרפתית, ואחר כך בקשת דרכון בקונסוליה בנוכחות הילד ואחד ההורים, עם הסכמת ההורה השני בכתב. המסמכים כוללים תעודת לידה ישראלית מתורגמת ומאומתת בחותמת אפוסטיל, תעודת לידה צרפתית או אישור רישום, הוכחת אזרחות ההורה הצרפתי, ספר משפחה, הוכחת מגורים, תמונת תקן של הילד ובול מס מופחת. כאשר ההורים נשואים, נדרש גם רישום הנישואין בנאנט; כאשר ההורים אינם נשואים, נדרשת הכרה באבהות או באמהות לפי הדין הצרפתי. רישום מסודר של הלידה ושל הנישואין חוסך את רוב העיכובים, ולכן מומלץ לבצעו מיד לאחר הלידה ולא לחכות לבקשת הדרכון הראשונה.
נישואין שנערכו בישראל בין אזרח צרפתי לאזרח ישראלי נרשמים במרשם הצרפתי בהליך של תמלול (transcription, העתקת תעודת הנישואין הזרה למרשם הצרפתי), המתבצע דרך הקונסוליה או ישירות מול נאנט. התמלול דורש תעודת נישואין ישראלית מאומתת, תעודות לידה של שני בני הזוג, הוכחת אזרחות בן הזוג הצרפתי ולעתים ראיון או בדיקת כנות הנישואין. כל עוד הנישואין אינם מתומללים, בן הזוג הצרפתי אינו יכול לקבל ספר משפחה מעודכן, והילדים אינם נרשמים אוטומטית. גירושין שניתנו בישראל, בבית דין רבני או בבית משפט לענייני משפחה, נרשמים בצרפת בהליך נפרד הדורש את פסק הגירושין הסופי, אישור על סופיותו ותרגום מאומת. גירושין שלא נרשמו יוצרים סתירות: אדם הרשום כנשוי בנאנט ומבקש דרכון עם שם משפחה חדש אחרי נישואין שניים יידרש תחילה להסדיר את רישומי הנישואין והגירושין הקודמים.
בן זוג ישראלי שאינו אזרח צרפתי ואינו אזרח האיחוד האירופי אינו מקבל דרכון צרפתי, אבל הוא יכול לבקש ויזת שהייה ארוכה (visa de long séjour, אשרת כניסה לשהייה העולה על שלושה חודשים) לצורך מגורים בצרפת, דרך אתר france-visas.gouv.fr שהוא הפורטל הרשמי לבקשות ויזה לצרפת. הבקשה מוגשת לפני הכניסה לצרפת, בקונסוליה, וכוללת דרכון ישראלי בתוקף, הוכחת קשר משפחתי, הוכחת מגורים ומשאבים בצרפת וביטוח רפואי. לאחר הכניסה לצרפת עם הוויזה המתאימה, בן הזוג מבקש תעודת שהייה (titre de séjour, אישור השהייה של זר בצרפת) במחוז מגוריו (préfecture, נציבות המדינה במחוז שמטפלת בהיתרי שהייה של זרים). המסגרת הכללית קובעת כי זר המבקש לשהות בצרפת יותר משלושה חודשים חייב להחזיק באחד ממסמכי השהייה המנויים בחוק, לפי סעיף L411-1 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט בלשון: “tout étranger âgé de plus de dix-huit ans qui souhaite séjourner en France pour une durée supérieure à trois mois doit être titulaire de l’un des documents de séjour suivants” (תרגום: כל זר מעל גיל שמונה עשרה המבקש לשהות בצרפת לתקופה העולה על שלושה חודשים חייב להחזיק באחד ממסמכי השהייה הבאים). ישראלים הפטורים מוויזה לשהייה קצרה עד תשעים יום אינם פטורים מחובה זו כאשר הם מבקשים להשתקע בצרפת, וכניסה כתייר אינה מחליפה ויזת שהייה ארוכה.
איחוד משפחות (regroupement familial, הליך שבו תושב צרפת מביא את בני משפחתו הזרים למגורים עמו) עומד לרשות אזרח צרפתי או תושב קבע המבקש להביא את בן זוגו וילדיו הקטינים לצרפת, בתנאי מגורים ומשאבים. ההליך נפתח במחוז המגורים בצרפת, כולל בדיקת תנאי הדיור וההכנסה, ומסתיים בוויזה לבני המשפחה בקונסוליה. ההליך ארוך, ולכן משפחה ישראלית המתכננת מעבר לצרפת צריכה להתחיל אותו חודשים לפני מועד המעבר המשוער, ולא אחרי שהילדים כבר נרשמו לבית ספר.
ירושה של נכס בצרפת, דירה בפריז או חשבון בנק צרפתי של הורה ישראלי, אינה קשורה ישירות לחידוש הדרכון, אבל היא עולה תכופות באותן משפחות: היורש הישראלי המחזיק דרכון צרפתי נדרש להוכיח את זהותו ואת אזרחותו מול הנוטריון הצרפתי (notaire, עורך דין ציבורי המטפל בירושות ובמקרקעין), והדרכון בתוקף מקל על הזיהוי ועל פתיחת תיק הירושה. צוואה שנערכה בישראל, ייפוי כוח ותעודת פטירה מאומתת מתורגמים ומוגשים לנוטריון, והליך הירושה מתנהל לפי הדין האירופי והצרפתי. דרכון פג אינו שולל זכויות ירושה, אבל הוא מסבך את הזיהוי מול הבנקים והמרשמים, ולכן חידוש מבעוד מועד מונע עיכובים גם במישור הזה.
לסיכום החלק המעשי: בדקו כבר השבוע את תוקף הדרכון של כל בני המשפחה, ודאו שכל לידה, נישואין וגירושין רשומים בנאנט, הכינו תיק מסמכים מלא לפני קביעת התור, והגיעו עם בול מס, תמונות בתקן והסכמת שני ההורים לקטינים. כאשר הקונסוליה מבקשת תעודת אזרחות, אל תתייחסו לכך כאל סירוב סופי אלא כדרישה להשלמת הוכחה, והכינו שרשרת מסמכים דור אחר דור, בתוספת כל ראיה של חיים כצרפתים: דרכונים ישנים, רישומים קונסולריים, הצבעות ותעודות לימודים. תיק מסודר הוא ההבדל בין חידוש של שבועות לבין סאגה של חודשים.
סיכום
חידוש דרכון צרפתי בישראל הוא הליך מנהלי צפוי: בקשה מקוונת, תור בקונסוליה בתל אביב, אגרה, התייצבות אישית, מסירת הדרכון הישן ואיסוף החדש. הקשיים האמיתיים אינם בטופס אלא בשלושה מוקדים: תור שלא נקבע בזמן, מסמכים שאינם בתקן או אינם שלמים, והוכחת אזרחות כאשר הרישומים אינם מעודכנים או כאשר הדרכון הקודם פג לפני שנים רבות. כל אחד משלושת המוקדים ניתן למניעה בהכנה מוקדמת של חודשים, ולא בלחץ של ימים לפני טיסה.
הכלל המשפטי שצריך לזכור הוא פשוט: הדרכון מוכיח אזרחות, אך אינו יוצר אותה. האזרחות נובעת מהחוק, מהלידה להורה צרפתי ומהוכחת שרשרת הדורות, והיא נשמרת כל עוד מחזיקים במסמכים, ברישומים ובהחזקת מעמד של צרפתים. פסקי הדין של בית המשפט העליון משנת 2020 ומשנת 2026 מראים שבתי המשפט בוחנים כל דור לגופו, ושפסק דין לטובת ההורה אינו מייתר הוכחה של הילד, אבל פסק דין שניתן לפני תום חמישים השנים מגן על הילד מפני טענת התיישנות. מי ששומר דרכונים, רושם לידות ונישואין בנאנט, מחזיק תעודת אזרחות כאשר נדרש ומגיע לקונסוליה עם תיק מלא, מחדש את הדרכון בלי הפתעות. מי שמזניח את הרישומים מגלה את המחיר בתור, תחת לחץ, ולכן ההמלצה היחידה שבאמת חשובה היא להתחיל היום: לבדוק תוקף, לבדוק רישום, לקבוע תור, ולהשלים כל מסמך חסר לפני שהטיסה נקבעת.