ילד שנולד בישראל לאב צרפתי או לאם צרפתייה מגיע לגיל 16 עם שתי אזרחויות, תעודת זהות ישראלית, ולעיתים דרכון צרפתי שההורים הוציאו לו בילדותו בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב. בגיל הזה מופיעה חובה שרוב המשפחות בישראל כלל אינן מכירות: כל אזרח צרפתי בן 16 חייב להתייצב למפקד אזרחי, recensement (רישום חובה של בני 16 אצל הרשויות הצבאיות-אזרחיות, שפותח תיק שירות לאומי), ואחר כך לקבל זימון ליום ההגנה והאזרחות, JDC − journée défense et citoyenneté (יום חובה של הסברה, בדיקות ומבחני שפה, שמותנה בהשתתפות לפני גיל 25). בלי אישור המפקד, attestation de recensement (אישור רישום רשמי שהקונסוליה מנפיקה אחרי ההתייצבות), אי אפשר להירשם בצרפת לבחינות ממלכתיות, לאוניברסיטה, לרישיון נהיגה או למסלול צבאי. ובתל אביב יש פרט שרבים מגלים מאוחר מדי: התנאים לקיום יום ההגנה והאזרחות אינם מתקיימים כיום בקונסוליה, ולכן הצעירים מקבלים אישור דחייה זמני, attestation provisoire de report (מסמך מנהלי זמני שמחליף את תעודת ההשתתפות כל עוד אין מושב JDC בתל אביב), שתוקפו צמוד לתוקף הרישום הקונסולרי. מדריך זה מסביר בסדר הפעולות הנכון איך מסדירים מפקד בגיל 16 עד 25 מול הקונסוליה בתל אביב או בחיפה, אילו מסמכים מוכיחים שהצעיר אכן צרפתי, איך מקבלים את אישור הדחייה, מה עושים כשמאבדים אישור, איך מטפלים באזרחות כפולה ישראלית-צרפתית מול חובות צבאיות בשתי המדינות, ואיך מערערים כשדוחים בקשה. כל מונח צרפתי מוסבר בהופעתו הראשונה, כל כלל משפטי נשען על סעיף או פסק דין שנבדקו במקור, וכל קישור מפנה לאתר רשמי.
I. איך מסדירים בגיל 16 עד 25 את המפקד הצבאי מול הקונסוליה בתל אביב
A. מי חייב להתייצב למפקד, מתי ואיפה נרשמים, ומה מקבלים בסוף
נקודת המוצא היא האזרחות. סעיף 18 לחוק האזרחי הצרפתי, Code civil (החוק האזרחי, הקודקס המרכזי של המשפט הפרטי בצרפת), קובע: “Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.” (ילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי הוא צרפתי), באתר Légifrance בסעיף 18 לחוק האזרחי. הכלל חל גם כשהילד נולד בישראל, גם כשההורה הצרפתי מתגורר בישראל עשרות שנים, וגם כשהמשפחה מדברת בבית עברית בלבד. המסגרת הכללית של דיני האזרחות מופיעה בסעיף 17: “La nationalité française est attribuée, s’acquiert ou se perd selon les dispositions fixées par le présent titre, sous la réserve de l’application des traités et autres engagements internationaux de la France.” (האזרחות הצרפתית נקבעת, נרכשת או אובדת לפי הוראות הפרק הזה, בכפוף לאמנות ולהתחייבויות הבינלאומיות של צרפת), באתר Légifrance בסעיף 17 לחוק האזרחי. צעיר שנולד בישראל לאב צרפתי הוא צרפתי מיום הלידה, גם אם איש מעולם לא רשם אותו בשום מרשם צרפתי. אבל הזכות העקרונית אינה מספיקה מול הפקיד: צריך להוכיח אותה במסמכים, ואת ההוכחה הזו עושים דווקא דרך המפקד והרישום הקונסולרי.
חובת המפקד כתובה בקוד השירות הלאומי, Code du service national (הקוד המסדיר את חובות ההתפקדות, יום ההגנה והמילואים בצרפת). סעיף L113-1 קובע: “Tout Français âgé de seize ans est tenu de se faire recenser.” (כל צרפתי בן 16 חייב להתייצב למפקד), באתר Légifrance בסעיף L113-1 לקוד השירות הלאומי. עמוד הקונסוליה בתל אביב מחדד שהכלל חל גם על צרפתים המתגוררים בחו״ל, שחייבים להתייצב למפקד בנציגות הקונסולרית של מקום מגוריהם כדי להיות תקינים מול השירות הלאומי, בעמוד המפקד וה-JDC של הקונסוליה בתל אביב. אותו עמוד מסביר שהמפקד מזכה באישור מפקד ובזימון ליום ההגנה והאזרחות, כמפורט באותו עמוד רשמי. המעשה הראשון שעל ההורים לעשות כשהילד מתקרב לגיל 16 הוא לוודא שהוא רשום במרשם הצרפתים המתגוררים מחוץ לצרפת, registre des Français établis hors de France (מרשם קונסולרי של אזרחים צרפתים החיים בחו״ל, המנוהל בקונסוליה), כי הרישום הזה הוא הצינור שדרכו מגיעים הזימונים והאישורים. מי שאינו רשום חייב להתייצב מיוזמתו בקונסוליה לכל המאוחר לפני יום ההולדת ה-16, לפי הנחיית הקונסוליה.
במעמד המפקד מוסר הצעיר את הפרטים שהחוק דורש. סעיף L113-2 קובע: “A l’occasion du recensement, les Français déclarent les informations nécessaires à la préparation de la journée de mobilisation, à la mise en œuvre des régimes de défense prévus aux livres Ier et II de la deuxième partie du code de la défense ainsi qu’à l’application du code électoral .” (במעמד המפקד מוסרים הצרפתים את המידע הדרוש להכנת יום הגיוס, להפעלת משטרי ההגנה שבספרים הראשון והשני של החלק השני של קוד ההגנה, וליישום קוד הבחירות), באתר Légifrance בסעיף L113-2 לקוד השירות הלאומי. אותו סעיף ממשיך: “A ce titre, ils déclarent leur état civil, les informations permettant de les contacter ainsi que des données relatives à leur situation familiale, scolaire, universitaire et professionnelle et à leurs compétences attestées.” (במסגרת זו הם מוסרים את מצבם האישי, את פרטי ההתקשרות עימם, וכן נתונים על מצבם המשפחתי, הלימודי, האוניברסיטאי והמקצועי ועל כישוריהם המוכחים), באותו מקור רשמי. והמשפט שחותם את הסעיף הוא החשוב ביותר להורים: “L’administration leur remet une attestation de recensement.” (המנהל מוסר להם אישור מפקד), באותו מקור. האישור הזה, attestation de recensement, הוא המסמך שפותח דלתות: לפי עמוד הקונסוליה, לפי אותו עמוד, האישור הוא תנאי חובה להרשמה לתחרויות ולבחינות ממלכתיות כמו בגרות ורישיון נהיגה, ולהשתתפות ביום ההגנה והאזרחות, בעמוד הקונסוליה בתל אביב. הורים ששולחים ילד ללמוד בצרפת אחרי התיכון בישראל חייבים להבין שהאוניברסיטה, משרד הרישוי או לשכת הבחינות יבקשו את האישור הזה לפני גיל 25, וצעיר שהתעלם מהמפקד בגיל 16 יגלה את החסימה דווקא ברגע הלחוץ של ההרשמה.
לוח הזמנים סלחני אבל מוגבל. עמוד הקונסוליה מסביר שיש לבצע את המפקד האזרחי החל מיום ההולדת ה-16, ושעד גיל 25 ניתן להסדיר את המצב באותה הדרך, כמפורט באותו עמוד רשמי. החוק מאשר זאת בסעיף L113-4: “La personne assujettie à l’obligation de recensement procède à la régularisation de sa situation en se faisant recenser avant l’âge de vingt-cinq ans.” (החייב בחובת המפקד מסדיר את מצבו בהתייצבות למפקד לפני גיל 25), באתר Légifrance בסעיף L113-4 לקוד השירות הלאומי. ויש גם כלל מרחיב שחשוב למשפחות שבהן האזרחות התבררה מאוחר: לפי עמוד הקונסוליה, צעיר בין גיל 16 ל-25 שקיבל את האזרחות הצרפתית חייב להתייצב למפקד בתוך החודש שאחרי קבלתה. צעיר שקיבל תעודת אזרחות צרפתית, certificat de nationalité française (תעודה רשמית של בית המשפט שמאשרת שהאדם צרפתי, המונפקת על ידי מנהל שירותי הרשם של בית המשפט), רק בגיל 20, חייב להתייצב למפקד בתוך חודש מיום קבלתה. ומעבר לגיל 25 הכלל מתהפך: באותו עמוד מבהירה הקונסוליה שמעל גיל 25 הצעיר פטור מחובותיו הצבאיות כלפי צרפת ואינו צריך לבצע מפקד. הפטור הזה אינו פרס על איחור: מי שהחמיץ את החלון עד גיל 25 לא יוכל עוד לקבל אישור מפקד רגיל, והחסימה מול בחינות ומוסדות נשארת רשומה בתיקו לשנים שבהן היה זקוק לה.
חובה מתמשכת שרבים שוכחים היא עדכון הפרטים. סעיף L113-7 קובע: “Après avoir été recensés et jusqu’à l’âge de cinquante ans, les Français déclarent chaque année à l’administration chargée du service national tout changement relatif aux informations mentionnées à l’ article L. 113-2 ou confirment, après vérification, l’exactitude de ces informations.” (אחרי שהתייצבו למפקד ועד גיל 50, מוסרים הצרפתים מדי שנה למנהל הממונה על השירות הלאומי כל שינוי בפרטים המנויים בסעיף L113-2, או מאשרים אחרי בדיקה את נכונותם), באתר Légifrance בסעיף L113-7 לקוד השירות הלאומי. צעיר שעבר דירה מתל אביב לירושלים, שהחליף טלפון, שהתקבל לאוניברסיטה או שהתחתן, חייב לעדכן את הקונסוליה דרך הרישום הקונסולרי. כתובת דואר שגויה היא הסיבה הנפוצה ביותר לאי קבלת זימון: הקונסוליה שולחת את הזימון לכתובת הרשומה, והצעיר שגר בכתובת אחרת מגלה בדיעבד שהוגדר כמי שלא התייצב. משפחות שעוברות דירה בתוך ישראל צריכות לעדכן תחילה את הרישום הקונסולרי, ורק אחר כך לטפל בעניינים האחרים, כי כל האישורים הבאים תלויים בכתובת הנכונה.
B. איך מוכיחים שהצעיר שנולד בישראל אכן צרפתי: תעודת לידה, תמלול בנאנט ותעודת אזרחות
המכשול הראשון מול פקיד הקונסוליה הוא ההוכחה שהצעיר צרפתי. הכלל הישראלי פשוט: תעודת לידה ישראלית מוכיחה לידה והורות, אבל הפקיד הצרפתי בודק אותה לפי הדין הצרפתי. סעיף 47 לחוק האזרחי קובע: “Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité.” (כל מעשה מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמן, אלא אם מעשים או מסמכים אחרים המוחזקים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מהמעשה עצמו מוכיחים, אחרי כל הבדיקות המועילות, שהמעשה בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות), באתר Légifrance בסעיף 47 לחוק האזרחי. בית המשפט העליון הצרפתי, Cour de cassation (ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים, שפסקיה מחייבים את בתי המשפט בצרפת), חזר על הכלל הזה מילה במילה בפסק דין מ-3 בנובמבר 2021, תיק מספר 20-50.005: “Aux termes de ce texte, tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité.” (לפי הוראת טקסט זה, כל מעשה מרשם אזרחי של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה ונכתב בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמן, אלא אם מעשים או מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או יסודות מהמעשה עצמו מוכיחים, אחרי בדיקות, שהמעשה בלתי תקין, מזויף או שהעובדות אינן תואמות את המציאות), בפסק הדין 20-50.005 באתר בית המשפט העליון. המשמעות למשפחה ישראלית: תעודת לידה ישראלית מקורית, מלאה, עם שמות שני ההורים כפי שנרשמו במשרד הפנים, מתקבלת כנאמנה, בתנאי שהיא עקבית עם שאר התיק. תעודה מקוצרת, תעודה שבה שם האב מאוית אחרת מאשר בדרכון הצרפתי שלו, או תעודה שהוצאה שנים אחרי הלידה בלי הסבר, מעוררת בדיקה.
הבדיקה הזו אינה תיאורטית. באותו פסק דין מ-2021 דן בית המשפט בילד שמעשה הלידה שלו נערך מכוח החלטה זרה שלא צורפה לתיק, והבהיר שהשופט רשאי לדרוש את ההחלטה שמכוחה נערך המעשה כשהיא חלק בלתי נפרד ממנו. ובפסק דין נוסף מ-8 ביולי 2020, תיק מספר 19-15.088, קבע בית המשפט העליון: “Le juge est tenu de vérifier la régularité, au regard des dispositions de l’article 47 du code civil, des actes de l’état civil étrangers qui ont été produits au soutien de la demande de délivrance d’un certificat de nationalité française.” (השופט חייב לבדוק את תקינותם, לאור סעיף 47 לחוק האזרחי, של מעשי המרשם הזרים שהוגשו לתמיכה בבקשה למתן תעודת אזרחות צרפתית), בפסק הדין 19-15.088 באתר בית המשפט העליון. אותו פסק דין הוסיף משפט שהורים רבים מגלים מאוחר מדי: “Leur transcription sur les registres de l’état civil français n’a pas pour effet de les purger des vices dont ils sont atteints.” (תמלולם במרשמי המרשם האזרחי הצרפתי אינו מטהר אותם מהפגמים שדבקו בהם), באותו מקור. תמלול, transcription (העתקת מעשה זר כמו תעודת לידה ישראלית לתוך מרשמי המרשם המרכזי בנאנט, Nantes, העיר שבה יושב שירות המרשם של צרפתים בחו״ל), אינו מרפא טעות בשם, בתאריך או בהורות. משפחה שרשמה את הילד בנאנט עם שגיאת כתיב בשם המשפחה, ואחר כך ביקשה דרכון עם האיות הנכון, תידרש לתקן תחילה את המעשה המתומלל, וכל עוד התיקון לא בוצע התיק כולו תקוע. לכן הכלל המעשי הראשון הוא אחידות מוחלטת: אותו איות לטיני של שמות ההורה הצרפתי והילד בתעודת הלידה הישראלית, בתרגום המושבע, צרפתית, traducteur assermenté (מתרגם מוסמך מטעם בית המשפט, שחותמתו נותנת לתרגום תוקף רשמי), בדרכון ההורה ובטופס הבקשה. הבדל של אות אחת בין ABITBOL ל-ABITBOL עם גרש, או בין תאריך עברי ללועזי, מספיק כדי לעצור תיק לשבועות.
כשהקונסוליה מטילה ספק באזרחות עצמה, היא מפנה את המשפחה למסלול תעודת האזרחות. סעיף 30 לחוק האזרחי קובע: “La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause.” (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת לדיון), באתר Légifrance בסעיף 30 לחוק האזרחי. אותו סעיף מוסיף: “Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants .” (ואולם נטל זה מוטל על מי שחולק על צרפתיותו של אדם המחזיק תעודת אזרחות צרפתית שניתנה לפי סעיפים 31 ואילך), באותו מקור. וסעיף 31 קובע מי מנפיק את התעודה: “Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité.” (מנהל שירותי הרשם של בית המשפט השלום המחוזי, tribunal judiciaire, הוא היחיד המוסמך למסור תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם המוכיח שהוא בעל אזרחות זו), באתר Légifrance בסעיף 31 לחוק האזרחי. התעודה עצמה, לפי סעיף 31-2, “Le certificat de nationalité indique, en se référant aux chapitres II, III, IV et VII du présent titre, la disposition légale en vertu de laquelle l’intéressé a la qualité de Français, ainsi que les documents qui ont permis de l’établir.” (מציינת, בהפניה לפרקים II, III, IV ו-VII של פרק זה, את ההוראה החוקית שמכוחה יש לנוגע בדבר מעמד של צרפתי, ואת המסמכים שאפשרו לקבוע זאת), באתר Légifrance בסעיף 31-2 לחוק האזרחי. ואותו סעיף מוסיף: “Il fait foi jusqu’à preuve du contraire.” (הוא נאמן עד להוכחה לסתור), באותו מקור. צעיר שמחזיק תעודת אזרחות כזו עובר את המפקד ואת בקשת הדרכון בלי ויכוח על עצם האזרחות, כי הנטל עובר למי שחולק עליה. צעיר שאין לו תעודה כזו חייב לבנות את ההוכחה בעצמו: שרשרת מסמכים מההורה הצרפתי אליו, דור אחרי דור, בלי חוליה חסרה.
בניית השרשרת דורשת ארבעה סוגי מסמכים, וכל אחד מהם עלול להיתקע בפרט ישראלי. הראשון הוא תעודת הלידה הישראלית המלאה של הצעיר, עם חותמת אפוסטיל, apostille (חותמת אימות בינלאומית לפי אמנת האג, המאשרת שמסמך ציבורי ישראלי אותנטי), ותרגום מושבע לצרפתית. השני הוא הוכחת האזרחות של ההורה הצרפתי: דרכון ביומטרי בתוקף או תעודת זהות צרפתית, CNI − carte nationale d’identité (תעודת הזהות הלאומית, מסמך הזיהוי הפנימי בצרפת), ואם הדרכון פג תוקף שנים רבות, גם תעודת אזרחות של ההורה או תמצית רישום שלו. השלישי הוא הוכחת הקשר המשפחתי: כשההורים נשואים, תמצית נישואין או ספר משפחה, livret de famille (פנקס משפחה רשמי שמנפיקה העירייה בנישואין או בלידת ילד ראשון, המרכז את כל אירועי המשפחה); כשההורים אינם נשואים, מסמך הכרת הורות, reconnaissance (הצהרה מרצון של האב או האם בפני פקיד המרשם על הורותו לילד), שנעשתה כשהילד עוד קטין. הרביעי הוא עץ מסמכים שלם בלי סתירות: אם ההורה הצרפתי עצמו קיבל אזרחות מסבו, צריך לצרף גם את שרשרת הדורות ההיא. בית המשפט העליון דרש בפסק דין מ-5 בספטמבר 2018, תיק מספר 17-50.028, שהשופט יבחן את כל הראיות שהוגשו: “qu’il incombe au juge d’examiner tous les éléments de preuve légalement admissibles qui lui sont soumis par une partie au soutien de sa prétention” (מוטל על השופט לבחון את כל יסודות הראיה הקבילים שהוגשו לו על ידי בעל דין לתמיכה בטענתו), בפסק הדין 17-50.028 באתר בית המשפט העליון. צעיר שמגיש תיק חלקי ומצפה שהפקיד ישלים בעצמו את החסר מפסיד זמן: הפקיד מחזיר דרישת השלמה, והשעון של התור הבא מתחיל מחדש.
II. מה עושים כשצריך אישור לבחינות, ללימודים, לרישיון או לקריירה צבאית
A. יום ההגנה והאזרחות, תעודת ההשתתפות ואישור הדחייה הזמני של תל אביב
אחרי המפקד מגיע השלב השני: יום ההגנה והאזרחות. החוק החדש קורא לו כיום יום הגיוס, journée de mobilisation (יום חובה שבו הצעירים מקבלים הכשרה, הסברה על הגנה לאומית, מילוי שאלון זמינות ומבחני יסודות השפה הצרפתית), והוא מחליף בהדרגה את המתכונת הישנה של ה-JDC. סעיף L114-3 לקוד השירות הלאומי מתאר את תוכנו: “Lors de la journée de mobilisation, les Français reçoivent une formation qui comporte une sensibilisation aux activités militaires et présente l’organisation et les principes généraux de la défense nationale, les enjeux liés aux menaces hybrides, à la manipulation de l’information et aux ingérences étrangères, les possibilités d’engagement comme militaire d’active ou de réserve dans les forces armées et les formations rattachées, les formes de volontariat, dont l’engagement en tant qu’appelé du service national, ainsi que les périodes militaires d’initiation ou de perfectionnement à la défense nationale.” (ביום הגיוס מקבלים הצרפתים הכשרה הכוללת הסברה על פעילויות צבאיות, הצגת ארגון ועקרונות היסוד של ההגנה הלאומית, אתגרי איומים היברידיים, מניפולציית מידע והתערבות זרה, אפשרויות התגייסות כחייל קבע או מילואים בכוחות המזוינים ובמערכים המסופחים, צורות התנדבות לרבות התגייסות כנקרא לשירות לאומי, ותקופות צבאיות של היכרות או השתלמות בהגנה הלאומית), באתר Légifrance בסעיף L114-3 לקוד השירות הלאומי. אותו סעיף מוסיף: “Lors de la journée de mobilisation sont également organisés des tests d’évaluation des apprentissages fondamentaux de la langue française.” (ביום הגיוס נערכים גם מבחני הערכה של יסודות השפה הצרפתית), באותו מקור. צעיר ישראלי שגדל בעברית ומדבר צרפתית רק עם סבתו חייב להתכונן למבחנים האלה ברצינות: התוצאה נרשמת בתיקו האישי, והיא משפיעה על מסלולי התנדבות וקריירה צבאית.
ההשתתפות אינה המלצה. סעיף L114-6 קובע: “Avant l’âge de vingt-cinq ans, pour être autorisée à s’inscrire aux examens et concours soumis au contrôle de l’autorité publique, la personne assujettie à l’obligation de participer à la journée de mobilisation doit, sauf cas de force majeure, être en règle avec cette obligation.” (לפני גיל 25, כדי להיות רשאית להירשם לבחינות ולתחרויות הנתונות לפיקוח הרשות הציבורית, החייבת בחובת ההשתתפות ביום הגיוס חייבת, למעט כוח עליון, להיות תקינה מול חובה זו), באתר Légifrance בסעיף L114-6 לקוד השירות הלאומי. עמוד הקונסוליה מבהיר שיום ההגנה והאזרחות הוא חובה לכל הצעירים שהתייצבו למפקד בין גיל 16 ל-25, בעמוד הקונסוליה בתל אביב. ואחרי ההשתתפות מקבלים תעודת השתתפות, שהיא תנאי חובה להרשמה לבחינות ולתחרויות ממלכתיות לפני גיל 25 ולהמשך לקריירה צבאית, כמפורט באותו עמוד. סטודנט ישראלי שהתקבל לאוניברסיטה בצרפת ומגלה שהמזכירות דורשת את התעודה הזו שבוע לפני תחילת הלימודים, או צעיר שניגש למבחן תיאוריה לרישיון נהיגה בפריז בחופשת הקיץ, לומד בדרך הקשה שהמסמך הצבאי-אזרחי הזה הוא מפתח אמיתי לחיים האקדמיים והמקצועיים בצרפת.
כאן נכנס הפרט התל אביבי המכריע. אותו עמוד רשמי מודיע שהתנאים לקיום יום הגנה ואזרחות אינם מתקיימים כיום בקונסוליה בתל אביב, ולכן ניתן לקבל אישור דחייה זמני, כמפורט באותו עמוד. ההמשך מבהיר שתוקף אישור הדחייה הזמני חופף לתוקף הרישום הקונסולרי, כמפורט באותו מקור. אותו עמוד מוסיף שהמסמך המנהלי הזה נדרש בין היתר להרשמה לבחינות ולתחרויות שבפיקוח הרשויות הציבוריות הצרפתיות, כמו בגרות, הרשמה לאוניברסיטה ורישיון נהיגה. התנאים לקבלתו מצטברים: להיות רשום במרשם הצרפתים בחו״ל, להיות כבר אחרי מפקד, ולהגיש בקשה בדואר אלקטרוני לשירותי הקונסוליה. צעיר שרישומו הקונסולרי פג תוקף מקבל אישור דחייה עם תוקף קצר, ולכן הצעד הראשון לפני כל בקשה הוא הארכת הרישום הקונסולרי עצמו. ומי שעובר להתגורר בצרפת לפני גיל 25 חייב לדעת את ההמשך: מי שעובר להתגורר בצרפת לפני גיל 25 יצטרך לבצע את יום ההגנה והאזרחות בצרפת, בפנייה למרכז השירות הלאומי והנוער בפרפיניאן, כמפורט באותו עמוד. המרכז הזה, CSNJ − centre du service national et de la jeunesse (מרכז השירות הלאומי והנוער, הגוף הצבאי המנהל את המפקד ואת ימי ההגנה, שהסמכות לצרפתים בחו״ל יושבת בפרפיניאן), הוא הכתובת לכל אובדן, מעבר דירה לצרפת או בקשה חריגה.
אובדן מסמכים הוא תרחיש שכיח אצל צעירים שעוברים דירה בין תל אביב, פריז וחיפה. עמוד הקונסוליה מבחין בין שני מסמכים. על אישור המפקד מבהיר העמוד שבמקרה של אובדן או גניבה יש לבקש אישור מצב מנהלי ממרכז השירות הלאומי והנוער בפרפיניאן, המופקד על צרפתים המתגוררים בחו״ל, כמפורט באותו עמוד. ועל תעודת ההשתתפות חל אותו דין, עם בקשה לאישור מצב מנהלי מאותו מרכז, כמפורט באותו מקור. הבקשה לפרפיניאן נעשית בכתב, עם צילום דרכון, מספר רישום קונסולרי וכתובת עדכנית, וזמן הטיפול נמדד בשבועות. צעיר שטס לפריז לבחינה בעוד עשרה ימים ורק אז מגלה שהאישור אבד, אינו יכול לקבל תחליף מיידי בקונסוליה: התחליף היחיד הוא האישור המנהלי מפרפיניאן. לכן הכלל המעשי הוא לשמור סריקה של שני המסמכים בטלפון ועותק נייר נפרד מהמקור, ולבדוק חודשיים לפני כל הרשמה שהמסמכים בתוקף ובידיים הנכונות.
B. איחור במפקד, אזרחות כפולה מול צה״ל וצבא צרפת, וערעור כשהרשות מסרבת
איחור במפקד הוא התקלה הנפוצה ביותר אצל משפחות ישראליות, כי רבות מהן שומעות על החובה לראשונה כשהילד כבר בן 19 או 20. החוק מאפשר תיקון: “La personne assujettie à l’obligation de recensement procède à la régularisation de sa situation en se faisant recenser avant l’âge de vingt-cinq ans.” (החייב בחובת המפקד מסדיר את מצבו בהתייצבות למפקד לפני גיל 25), באתר Légifrance בסעיף L113-4 לקוד השירות הלאומי. ההסדרה נעשית באותה דרך כמו מפקד רגיל: התייצבות בקונסוליה עם דרכון, תעודת לידה מתורגמת והוכחת אזרחות ההורה, רישום במרשם הקונסולרי, וקבלת אישור מפקד באיחור. ההבדל הוא בתוצאה: האישור המאוחר תקף, אבל התקופה שבה הצעיר לא היה תקין נשארת רשומה, וכל מוסד שדחה אותו בינתיים אינו חייב לפתוח מחדש את ההרשמה. צעיר שנדחה מהרשמה לאוניברסיטה בספטמבר כי לא היה לו אישור, והשלים מפקד באוקטובר, יתקבל לכל היותר לסמסטר הבא. לכן משפחה שגילתה איחור צריכה להשלים את המפקד מיד, ובמקביל לבקש מהמוסד דחיית הרשמה בכתב, עם צירוף אישור ההתייצבות החדש. בקשות מנומסות בעל פה אינן נשמרות בתיק; מכתב עם אישור מצורף נשמר.
הסוגיה השנייה שמייחדת את הקהל הישראלי היא האזרחות הכפולה. צרפת מתירה להחזיק שתי אזרחויות, וישראל מתירה זאת גם היא, אבל כל מדינה מטילה חובות משלה. עמוד הקונסוליה מזהיר: העמוד מדגיש שבעת הרישום במרשם הצרפתים בחו״ל או ההתייצבות בקונסוליה חשוב לציין כל אזרחות נוספת, כי ייתכנו חובות צבאיות מצד מדינות האזרחות האחרות, בעמוד הקונסוליה בתל אביב. אותו עמוד מוסיף: לפי אותו מקור, הקונסוליה מודיעה על האפשרויות העומדות בפני הצעיר, בין היתר כשקיימת אמנה דו-צדדית או רב-צדדית בין מדינת האזרחות הנוספת לבין צרפת. צעיר ישראלי-צרפתי חייב להבין את שתי המערכות במקביל: מול ישראל חלות חובות הגיוס לצה״ל לפי הדין הישראלי, עם מסלולי דחיית שירות, פטור או שירות מקוצר לתושבי חוץ, המטופלים מול הרשויות הישראליות בלבד; מול צרפת חלות חובות המפקד ויום הגיוס לפי הקוד הצרפתי, המטופלות מול הקונסוליה ומרכז פרפיניאן. שירות בצה״ל אינו מבטל את חובת המפקד הצרפתי, והשתתפות ביום הגיוס הצרפתי אינה פוטרת משירות בישראל. הטעות המסוכנת היא להסתיר אזרחות אחת מפני המדינה השנייה: הסתרה כזו מתגלה במסמכי נסיעה, והיא הורסת את האמינות של כל התיקים העתידיים. הדרך הנכונה היא הצהרה מלאה בשני הצדדים, עם צירוף האישורים של כל צד לתיק של הצד השני, כדי שכל רשות תראה שהצעיר מסדיר את חובותיו בשקיפות.
כשהקונסוליה מסרבת לרשום למפקד או למסור אישור, צריך לזהות תחילה מה בדיוק נדחה. סירוב מפקד מחמת ספק באזרחות אינו סירוב צבאי אלא סירוב אזרחות, והטיפול בו עובר במסלול תעודת האזרחות מול מנהל הרשם של בית המשפט, לפי סעיפים 30 עד 31-2 שצוטטו לעיל, ובערעור מול בית המשפט השלום המחוזי, tribunal judiciaire, נגד פרקליט המדינה, procureur de la République (נציג התביעה הכללית המופקד על ענייני אזרחות ומרשם). סירוב אישור דחייה מחמת רישום קונסולרי פג תוקף אינו סירוב עקרוני אלא תקלה מנהלית, והטיפול הוא חידוש הרישום ואז בקשה חוזרת בדואר אלקטרוני, עם צירוף הרישום המחודש. סירוב בקשה לדרכון מחמת היעדר אישור מפקד עובר במסלול ערעור מנהלי: פנייה מנומקת לקונסוליה, אחר כך ערר לשר החוץ, ובסוף עתירה לבית המשפט המנהלי בנאנט, tribunal administratif de Nantes (הערכאה המנהלית המוסמכת למחלוקות על החלטות קונסולריות ומרשם של צרפתים בחו״ל), בתוך חודשיים מיום ההודעה על הסירוב. בכל מסלול חל הכלל שקבע בית המשפט העליון בתיק 17-50.028: “qu’il incombe au juge d’examiner tous les éléments de preuve légalement admissibles qui lui sont soumis par une partie au soutien de sa prétention” (מוטל על השופט לבחון את כל יסודות הראיה הקבילים שהוגשו לו לתמיכה בטענה), בפסק הדין 17-50.028 באתר בית המשפט העליון. עותר שמגיש תיק מסודר עם כל האישורים, התרגומים והמכתבים, נותן לשופט את הכלים להכריע לטובתו; עותר שמגיש טענות בלי מסמכים מפסיד גם כשהצדק עימו. פרט פריזאי לסיום: צעיר שכבר עבר להתגורר בפריז או באיל-דה-פראנס, Île-de-France (מחוז פריז רבתי, הכולל את פריז ושבעה מחוזות סביבה), ונקלע למחלוקת על זימון או אישור, מטפל בתיקו מול המרכז בפרפיניאן כשהוא עדיין רשום בחו״ל, ומול המרכז המקומי של מקום מגוריו החדש אחרי שנרשם בעירייה. המעבר בין שני המרכזים דורש העברת תיק מסודרת, עם אישור ביטול רישום קונסולרי מצד אחד ואישור רישום עירוני מצד שני, כדי שלא ייווצר כפל תיקים עם שתי כתובות סותרות.
סיכום
צעיר ישראלי-צרפתי אינו פטור משירות לאומי צרפתי רק משום שהוא גר בישראל ומשרת או ישרת בצה״ל. הסדר הנכון: מוודאים שהאזרחות מוכחת בשרשרת מסמכים עקבית מההורה הצרפתי עד הילד, עם תעודת לידה ישראלית מלאה, אפוסטיל ותרגום מושבע באיות אחיד; מתייצבים למפקד בקונסוליה בתל אביב או בחיפה החל מגיל 16, ולכל המאוחר לפני גיל 25, ומקבלים אישור מפקד; מבקשים בדואר אלקטרוני אישור דחייה זמני כל עוד אין מושב JDC בתל אביב, ושומרים אותו יחד עם הרישום הקונסולרי בתוקף; מעדכנים מדי שנה כתובת ומצב אישי עד גיל 50; מצהירים בשקיפות על האזרחות הישראלית הנוספת ומסדירים במקביל את החובות מול הרשויות הישראליות; שומרים סריקות של כל אישור; וכשמגיע סירוב, מזהים איזו החלטה נדחתה ומערערים במסלול הנכון, עם תיק מסמכים מלא. לאורך כל הדרך חלים אותם כללים שנבדקו כאן במקור: כל צרפתי בן 16 חייב במפקד, המפקד מניב אישור, האישור מותנה בהשתתפות ביום הגיוס לפני גיל 25, מעשה זר נאמן כל עוד לא הוכח פגם, תמלול אינו מטהר פגם, תעודת אזרחות מעבירה את הנטל לחולק, והשופט בוחן את כל הראיות הקבילות. משפחה שמתחילה בגיל 16 מסיימת בתוך שבועות עם תיק תקין; משפחה שמתעוררת בגיל 24 נכנסת למרוץ נגד השעון. הזמן הטוב ביותר להתייצב הוא החודש של יום ההולדת ה-16.