ישראלים רבים חיים עם שתי אזרחויות בלי לדעת בדיוק מה מותר, מה חובה ומה מסוכן: ילד שנולד בישראל לאב צרפתי, עולה חדש שהתאזרח בישראל, בן זוג שהצהיר אזרחות מכוח נישואין, או מתאזרח שקיבל צו התאזרחות. השאלות חוזרות: האם קבלת אזרחות ישראלית מבטלת את הצרפתית, באיזה דרכון נכנסים לצרפת, האם צעיר עם שתי אזרחויות חייב להתייצב גם לצבא הישראלי וגם ליום הלאומי הצרפתי, איפה מצביעים, ואיך מוכיחים את האזרחות הצרפתית כשפקיד בקונסוליה או בנציבות מבקש מסמך. המדריך הזה עונה על כל אלה מהצד של הדין הצרפתי בלבד, עם הסעיף המדויק והמקור הרשמי לכל כלל, והנוסח הצרפתי המקורי מובא כלשונו לצד ההסבר בעברית. החלק הראשון עוסק בהחזקת שתי האזרחויות ובהוכחתן: מתי מותר לצבור אזרחויות, איך לא מאבדים את הצרפתית, ואיך מוכיחים אותה מישראל. החלק השני עוסק בחובות ובחיים המעשיים: מפקד ויום לאומי, דרכונים, הצבעה ותיק מסמכים מסודר. לגבי הצד הישראלי של כל שאלה, למשל תנאי השירות בצה״ל או כללי הכניסה לישראל, יש לבדוק מול הרשויות הישראליות, כי מדריך זה אינו עוסק בדין הישראלי.
I. איך ישראלי מחזיק גם אזרחות צרפתית ומוכיח אותה
A. אזרחות כפולה צרפתית־ישראלית: מתי מותר לצבור ואיך לא מאבדים את הצרפתית
נקודת המוצא מרגיעה, והיא רשמית: דף המידע הרשמי של המינהל הצרפתי קובע שצרפת מתירה להחזיק כמה אזרחויות במקביל, למשל אזרחות כפולה או שלוש אזרחויות. צרפתי שמקבל אזרחות ישראלית, וישראלי שמקבל אזרחות צרפתית, אינם נדרשים לבחור ביניהן לפי הדין הצרפתי. מי שמתאזרח בצרפת מציין בפני השירות המטפל באילו אזרחויות הוא מחזיק, באילו הוא רוצה לשמור ובאילו הוא רוצה לוותר, אבל עצם הצבירה אינה אסורה. החריג היחיד שצריך להכיר הוא אובדן מרצון בהצהרה, שיוסבר להלן, והוא אינו קורה מעצמו.
המושג הראשון שצריך להכיר הוא attribution par filiation, כלומר הענקת אזרחות מכוח הורות. סעיף 18 של הקוד האזרחי קובע: «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.» כלומר ילד שאחד מהוריו לפחות צרפתי הוא צרפתי. ילד שנולד בישראל לאב או לאם צרפתים הוא אפוא צרפתי מלידה, גם אם נולד מחוץ לצרפת וגם אם מעולם לא גר בה. סעיף 20 של הקוד האזרחי מוסיף: «L’enfant qui est français en vertu des dispositions du présent chapitre est réputé avoir été français dès sa naissance, même si l’existence des conditions requises par la loi pour l’attribution de la nationalité française n’est établie que postérieurement.» כלומר ילד שהוא צרפתי מכוח פרק זה נחשב צרפתי מיום לידתו, גם אם קיומם של התנאים הנדרשים להענקת האזרחות הוכח רק מאוחר יותר. רישום מאוחר בנאנט או הוצאת דרכון ראשון בגיל מבוגר אינם יוצרים את האזרחות מחדש, הם רק חושפים אזרחות שהייתה קיימת מאז הלידה. ההליך המעשי של רישום ילד שנולד בישראל והוצאת דרכון ראשון מפורט במדריך לילד שנולד בישראל להורה צרפתי, וכאן חשוב העיקרון: הלידה להורה צרפתי מספיקה, והמסמכים רק מתעדים אותה.
לצד הכלל יש חריג אחד צר שצריך להכיר, והוא répudiation, כלומר ויתור מרצון של קטין על האזרחות. סעיף 18-1 של הקוד האזרחי קובע: «Toutefois, si un seul des parents est français, l’enfant qui n’est pas né en France a la faculté de répudier la qualité de Français dans les six mois précédant sa majorité et dans les douze mois la suivant. Cette faculté se perd si le parent étranger ou apatride acquiert la nationalité française durant la minorité de l’enfant.» כלומר כאשר רק אחד ההורים צרפתי והילד לא נולד בצרפת, הילד רשאי לוותר על מעמד הצרפתי בחצי השנה שלפני הגיעו לבגרות ובשנה שאחריה, והאפשרות הזאת מתבטלת אם ההורה הזר או חסר האזרחות מקבל אזרחות צרפתית כשהילד קטין. זהו מנגנון ויתור אישי ומוגבל בזמן, והוא אינו פועל מעצמו: כל עוד הצעיר לא הגיש ויתור כזה במועד, הוא נשאר צרפתי. הורים ישראלים לילד צרפתי־ישראלי שנולד בישראל צריכים לדעת שהחלון הזה קיים, לתעד את התאריכים, ולא לחתום על שום מסמך ויתור בלי להבין שמדובר בצעד בלתי הפיך כמעט.
הכלל החשוב ביותר לבעלי שתי אזרחויות הוא כלל האובדן, והוא חד וברור. סעיף 23 של הקוד האזרחי קובע: «Toute personne majeure de nationalité française, résidant habituellement à l’étranger, qui acquiert volontairement une nationalité étrangère ne perd la nationalité française que si elle le déclare expressément, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants du présent titre.» כלומר בגיר צרפתי הגר דרך קבע בחו״ל שמקבל מרצונו אזרחות זרה מאבד את הצרפתית רק אם הצהיר על כך במפורש, בתנאים הקבועים בסעיפים 26 ואילך של אותו פרק. קבלת אזרחות ישראלית, למשל בעלייה, אינה גורעת כשלעצמה מהאזרחות הצרפתית: צריך מעשה הצהרתי מפורש נוסף כדי לאבד אותה. דף המידע הרשמי מסכם זאת בשפה פשוטה: צרפתי שקיבל אזרחות אחרת יכול לאבד את הצרפתית בהצהרה. המסקנה המעשית חדה: לעולם אין לחתום בקונסוליה או בנציבות על מסמך שענינו ויתור או הצהרת אובדן בלי להבין בדיוק מה חותמים, כי אובדן כזה אינו נכפה, הוא נבחר. מי שכבר חתם או חושש שאיבד את אזרחותו בדרך אחרת, למשל אחרי עשרות שנים בחו״ל בלי שום מסמך צרפתי, ימצא את ההסבר המלא במדריך לאובדן אזרחות אחרי חמישים שנה ולהוכחתה מחדש, ומי שמבקש לחזור לאזרחות צרפתית שהייתה לו בעבר צריך להכיר את סעיף 24 של הקוד האזרחי: «La réintégration dans la nationalité française des personnes qui établissent avoir possédé la qualité de Français résulte d’un décret ou d’une déclaration suivant les distinctions fixées aux articles ci-après.» כלומר החזרה לאזרחות של מי שמוכיח שהיה צרפתי נעשית בצו או בהצהרה, לפי ההבחנות שבסעיפים הבאים. החזרה אפשרית, אבל היא הליך בפני עצמו, ולכן עדיף לא לאבד מלכתחילה.
בתי המשפט מאשרים את אותה גישה מחמירה: אובדן אזרחות אינו ניחוש ואינו מסקנה אוטומטית, הוא תוצאה של טקסט מדויק. בפסק הדין של בית המשפט העליון האזרחי מיום 30 במרס 2022, תיק 20-22.050, שניתן בעניין אישה צרפתית שקיבלה אזרחות זרה בנישואין, בית המשפט בחן: «Vu l’article 8, c, de la Convention générale entre la France et la Tunisie, conclue à Paris le 3 juin 1955». כלומר הוא פתח בבדיקת הסעיף המדויק של האמנה שבכוחה נטען לאובדן, וביטל את פסק הדין שקבע אובדן על יסוד טקסט שאינו חל על המקרה. הלקח לישראלים פשוט: כל טענה שלפיה אזרחות צרפתית אבדה, למשל בגלל עלייה, שירות בצבא זר או מגורים ארוכים בישראל, חייבת להצביע על סעיף מדויק שחל על המקרה, ואזרחות אינה אובדת בגלל סברה כללית. מי שפקיד טוען בפניו שהאזרחות אבדה, רשאי לדרוש את הסעיף המדויק בכתב, ולערער על סירוב תעודת אזרחות או על סירוב דרכון בדרכים שיפורטו בסעיף הבא ובמדריך לערעור על סירוב תעודת אזרחות.
B. איך מוכיחים אזרחות צרפתית מישראל: תעודת אזרחות, דרכון וחזקת אזרחות
להחזיק אזרחות זה דבר אחד, ולהוכיח אותה מול פקיד בישראל או בצרפת זה דבר אחר, וכאן נופלים רוב התיקים של ישראלים. המושג המרכזי הוא certificat de nationalité française, כלומר תעודת אזרחות צרפתית, מסמך שיפוטי שמוציא המזכיר הראשי של בית המשפט השיפוטי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי־פלילי המחוזי) ומצהיר שהאוחז בו צרפתי. סעיף 30 של הקוד האזרחי קובע: «La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants .» כלומר נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת לדיון, אבל כאשר לאדם יש תעודת אזרחות שהוצאה כדין, הנטל עובר למי שחולק על היותו צרפתי. תעודת אזרחות תקפה הופכת אפוא את כיוון הנטל: לא האזרח צריך לשכנע שהוא צרפתי, אלא החולק צריך להוכיח שאינו צרפתי. לכן בקשת תעודת אזרחות היא הצעד האסטרטגי הראשון של ישראלי שאזרחותו מוטלת בספק, וההליך המלא, כולל סירוב וערעור, מפורט במדריך לתעודת אזרחות לישראלים. מי שקיבל סירוב אינו נעצר: ניתן לערער, ובמקביל להגיש תביעת אזרחות לבית המשפט לפי המדריך לתביעת אזרחות.
לצד תעודת האזרחות קיים מנגנון הוכחה שני, והוא possession d’état de Français, כלומר חזקת התנהגות כאזרח צרפתי לאורך זמן: האדם חי כצרפתי, הרשויות מתייחסות אליו כצרפתי, והציבור רואה בו צרפתי. סעיף 30-2 של הקוד האזרחי קובע: «Néanmoins, lorsque la nationalité française ne peut avoir sa source que dans la filiation, elle est tenue pour établie, sauf la preuve contraire si l’intéressé et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre ont joui d’une façon constante de la possession d’état de Français.» כלומר כאשר האזרחות הצרפתית יכולה לנבוע רק מהורות, היא נחשבת מוכחת, כל עוד לא הוכח ההפך, אם האדם וההורה שהיה יכול להעביר לו אותה נהנו באופן קבוע מחזקת התנהגות כצרפתים. דרכון צרפתי שהוצא, תעודת זהות צרפתית, רישום במרשם הצרפתים בחו״ל והצבעה בבחירות צרפתיות הם כולם סימני חזקה כאלה, וככל שהם רצופים וממושכים, כך ההוכחה חזקה יותר. לכן יש לשמור כל דרכון ישן, כל תעודת זהות פגת תוקף וכל אישור הצבעה: אלה אינם ניירות מתים, הם לב ההוכחה.
בית המשפט העליון חיזק לאחרונה את משקלם של מסמכי הזהות כהוכחת אזרחות, וזהו פסק דין שכל משפחה ישראלית־צרפתית צריכה להכיר. בפסק הדין מיום 11 בפברואר 2026, תיק 22-17.273, שפורסם בבולטין, נדון עניינה של ילדה שנולדה בצרפת וקיבלה דרכון צרפתי חודשיים אחרי לידתה ותעודת זהות לאומית בחודש השלישי, ואחר כך, בשנתה החמישית, סורבה בקשתה לתעודת אזרחות. בית המשפט קבע: «Il résulte de ce texte que lorsque la nationalité française ne peut avoir sa source que dans la filiation, elle est tenue pour établie, sauf la preuve contraire, si l’intéressé et celui de ses père et mère qui a été susceptible de la lui transmettre ont joui d’une façon constante de la possession d’état de Français.» כלומר מסעיף 30-2 נובע שהאזרחות מכוח הורות נחשבת מוכחת, כל עוד לא הוכח ההפך, כאשר האדם וההורה נהנו באופן קבוע מחזקת התנהגות כצרפתים. ועוד הוסיף בית המשפט כי סירוב מאוחר לתעודת אזרחות, גם אם לווה בדרישת הנציבות להחזיר את מסמכי הזהות, «n’était pas en soi de nature à remettre en cause la possession d’état de Français en présence d’une contestation en cours contre cette décision». כלומר אותו סירוב לא היה כשלעצמו מסוגל לערער את חזקת ההתנהגות כצרפתים, כל עוד תלויה ועומדת מחלוקת משפטית על ההחלטה. המסר לישראלים חד: דרכון ותעודת זהות שהוצאו כדין בונים חזקה, וסירוב מאוחר אינו מוחק אותה כל עוד מערערים עליו. לכן אין להחזיר מסמכים ואין לוותר אחרי סירוב ראשון, אלא לערער ולשמור את כל האישורים, כפי שמפורט במדריך לערעור על סירוב תעודה.
שאלה מעשית שחוזרת אצל ישראלים היא מה עושים עם מסמכים ישראליים: תעודת לידה ישראלית, תעודת נישואין מהרבנות, פסק גירושין ישראלי. התשובה נמצאת בסעיף 47 של הקוד האזרחי: «Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité.» כלומר כל מסמך מרשם אוכלוסין של צרפתים ושל זרים שנערך במדינה זרה לפי הצורות הנהוגות בה נאמן, אלא אם מסמכים אחרים, מידע חיצוני או פרטים מתוך המסמך עצמו מוכיחים, אחרי כל הבדיקות הנדרשות, שהמסמך בלתי תקין, מזויף או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות. תעודת לידה ישראלית רשמית, מתורגמת ואמינה, נאמנת אפוא כשלעצמה, והרוצה לערער עליה צריך להוכיח זיוף או אי־התאמה. מכאן נובעות שלוש עצות מעשיות: להוציא תמיד תעודות רשמיות עדכניות ולא צילומים ישנים, לתרגם אצל מתרגם מוסמך כשהרשות דורשת, ולשמור את שרשרת המסמכים המלאה מההורה הצרפתי ועד הילד, כולל רישום הלידה במרשם המרכזי בנאנט (transcription, רישום לידה או נישואין שנערכו בחו״ל במרשם הצרפתי) ופנקס המשפחה (livret de famille, פנקס רשמי שבו נרשמים נישואין ולידות). רישום מסודר בנאנט מונע את רוב הסירובים, כפי שמסבירים המדריך לרישום ילד והמדריך להכרה באבהות ורישום. תיק הוכחה שלם של משפחה ישראלית־צרפתית כולל אפוא תעודת אזרחות או בקשה תלויה לה, דרכונים ותעודות זהות צרפתיות ישנות וחדשות, תעודות לידה ישראליות ונאנטיות, פנקס משפחה, ואישורי רישום במרשם הצרפתים בחו״ל, והעתק מכל אלה נשמר במקום נפרד מהמקור.
II. צבא, בחירות וחיים מעשיים עם שתי אזרחויות: מה חייבים לעשות בפועל
A. שירות לאומי צרפתי לצעיר ישראלי־צרפתי: מפקד, יום לאומי ואישורים שחובה לשמור
הטעות הנפוצה ביותר של משפחות ישראליות־צרפתיות היא לחשוב שהאזרחות הצרפתית של הילד היא רק דרכון נוח לטיסות, בעוד הדין הצרפתי מטיל על כל צעיר צרפתי, גם הגר בישראל, חובות שירות לאומי מלאות. המושג הראשון הוא recensement citoyen, כלומר מפקד אזרחי, חובת התייצבות ורישום של כל צעיר צרפתי מגיל שש עשרה. סעיף L113-1 של קוד השירות הלאומי קובע: «Tout Français âgé de seize ans est tenu de se faire recenser.» כלומר כל צרפתי בן שש עשרה חייב להירשם במפקד. החובה חלה גם על צעיר הגר מחוץ לצרפת: דף המידע הרשמי מבהיר שהמפקד חובה בין אם הצעיר גר בצרפת ובין אם גר בחו״ל, ובחו״ל נרשמים בקונסוליה. משפחה ישראלית שילדה צרפתי חייבת אפוא לגשת לקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב בסמוך לגיל שש עשרה, להירשם, ולקבל אישור מפקד (attestation de recensement, אישור רשמי על ביצוע המפקד), שהוא מסמך הכרחי לרישום לבחינות ולתחרויות בצרפת לפני גיל שמונה עשרה. מי שפספס את המועד אינו אבוד: סעיף L113-4 של קוד השירות הלאומי קובע: «La personne assujettie à l’obligation de recensement procède à la régularisation de sa situation en se faisant recenser avant l’âge de vingt-cinq ans.» כלומר החייב במפקד מסדיר את מצבו בהירשמו לפני גיל עשרים וחמש. יש חלון תיקון עד גיל עשרים וחמש, אבל כל שנת דיחוי היא שנה בלי אישורים, בלי זימון מסודר ועם קשיים ברישום ללימודים ולעבודה בצרפת, ולכן הכלל המעשי הוא להירשם בזמן ולא לסמוך על חלון התיקון.
אחרי המפקד מגיע השלב השני, והוא journée défense et citoyenneté, כלומר יום ההגנה והאזרחות, המכונה בקיצור יום לאומי. דף המידע הרשמי מסביר שכל צעיר צרפתי מזומן אוטומטית אחרי המפקד להשתתף ביום הזה, שהזימון בכתב מגיע כחודש וחצי לפני המועד, ושניתן לעקוב אחריו בחשבון האישי באתר ההגנה. היום כולל היכרות עם הצבא, עם ארגון ההגנה הלאומית ועם ערכי האזרחות, ובסופו מקבל המשתתף תעודת השתתפות אישית. לצעיר הגר בישראל מתקיימות פעילויות מותאמות דרך הרשת הקונסולרית, ולכן חובה להתעדכן מול הקונסוליה בתל אביב ולא להניח שהמרחק פוטר. החשיבות המעשית של היום הזה אינה סמלית: סעיף L114-6 של קוד השירות הלאומי קובע: «Avant l’âge de vingt-cinq ans, pour être autorisée à s’inscrire aux examens et concours soumis au contrôle de l’autorité publique, la personne assujettie à l’obligation de participer à la journée de mobilisation doit, sauf cas de force majeure, être en règle avec cette obligation.» כלומר לפני גיל עשרים וחמש, כדי להיות רשאי להירשם לבחינות ולתחרויות הנתונות לפיקוח הרשות הציבורית, החייב להשתתף ביום הגיוס חייב להיות תקין כלפי חובה זו, למעט כוח עליון. צעיר ישראלי־צרפתי שרוצה ללמוד באוניברסיטה צרפתית, לגשת לבחינות ממשלתיות או להתמודד למשרה ציבורית בצרפת, ולא הסדיר את מעמדו מול היום הלאומי, ייתקל בדלת סגורה, והתיקון ברגע האחרון אינו תמיד אפשרי. לכן תיק המסמכים של כל צעיר חייב לכלול אישור מפקד, זימון ליום הלאומי ותעודת השתתפות או פטור, לצד הדרכון ותעודת הזהות.
כאן עולה השאלה שכל משפחה ישראלית שואלת: מה עם השירות בצה״ל, האם שירות בישראל פוטר מהחובות הצרפתיות, והאם מילוי החובות הצרפתיות פוטר משירות בישראל. התשובה הכנה מחולקת לשניים. מהצד הצרפתי, אין בטקסטים שצוטטו כאן שום פטור אוטומטי לבעל אזרחות כפולה ישראלית, ושום הוראה הקושרת בין שירות בצבא זר לבין המפקד והיום הלאומי: החובות חלות על כל צרפתי, והפטורים היחידים הם אלה שהמינהל הצרפתי מעניק, למשל פטור רפואי או דחייה, עם אישור פטור אישי. צעיר שמתגייס לצה״ל ואינו מסדיר את מעמדו מול הקונסוליה עלול למצוא את עצמו בלתי תקין מול המינהל הצרפתי, עם השלכות על לימודים ועבודה בצרפת. מהצד הישראלי, תנאי הגיוס, הדחיות, הפטורים וההסדרים לבעלי אזרחות כפולה נקבעים בדין הישראלי ובנהלי צה״ל, ומדריך זה אינו עוסק בהם: יש לברר אותם מול הרשויות הישראליות לפני כל החלטה. הכלל המעשי למשפחה הוא לנהל את שני המסלולים במקביל ובכתב: להירשם במפקד בקונסוליה בגיל שש עשרה, להתייצב ליום הלאומי או לקבל פטור מתועד, לשמור כל אישור, ובמקביל להסדיר את המעמד מול צה״ל מול הגורם הישראלי המוסמך. אין להניח שמסמך של צד אחד מדבר בעד עצמו בצד השני: אישור שירות ישראלי אינו מחליף אישור צרפתי, ואישור צרפתי אינו מחליף החלטה ישראלית. מי ששומר את שתי השרשראות מתועדות, עם תאריכים ושמות, חוסך לעצמו שנים של בירורים.
B. באיזה דרכון נוסעים, איפה מצביעים ואיך שומרים תיק אזרחות מסודר
עם שתי אזרחויות ביד מגיעות שאלות היומיום, והראשונה היא תמיד באיזה דרכון נוסעים. הכלל המעשי שצריך לאמץ הוא פשוט: מול רשויות צרפתיות מציגים מסמך צרפתי, ומול רשויות ישראליות מציגים מסמך ישראלי. אזרח צרפתי הנכנס לצרפת מציג דרכון צרפתי או תעודת זהות צרפתית בתוקף, גם אם יש לו דרכון ישראלי בתיק, כי כך הרישום בגבול תואם את מעמדו וכך נמנעות שאלות על תנאי הכניסה, משך השהייה וחובת הוויזה, שאינן חלות על אזרח. כניסה לצרפת עם דרכון זר בלבד, כאשר הנוסע הוא אזרח צרפתי, יוצרת רישום מטעה של זר הנכנס לשהייה קצובה, ועלולה לסבך חידושי מסמכים, רישומים קונסולריים ובירורי אזרחות מאוחרים. לכן יוצאים מהבית עם שני הדרכונים, מציגים בכל גבול את המסמך המתאים, ובודקים לפני כל נסיעה שתוקף שני המסמכים מכסה את כל הטיול. חידוש דרכון צרפתי נעשה בקונסוליה בתל אביב בתור מוזמן מראש, עם המסמכים והתמונות הנדרשים, וההליך המלא מפורט במדריך לחידוש דרכון בישראל. דרכון שאבד או נגנב מחליפים בהליך חירום נפרד, שמוסבר במדריך לדרכון אבוד ומסמך מעבר, ותעודת זהות צרפתית מוציאים ומחדשים באותה קונסוליה לפי מדריך תעודת הזהות לישראלים. אין לחכות לפקיעת התוקף כדי להתחיל: תור פנוי לוקח זמן, והיעדר מסמך בתוקף משתק כל הליך אחר, מהוכחת אזרחות ועד רישום לבחינות.
השאלה השנייה היא ההצבעה: בעל אזרחות כפולה אינו מאבד את זכויותיו האזרחיות בצרפת, והוא מצביע כמו כל צרפתי, בתנאי שהוא רשום. צרפתי הגר בישראל נרשם במרשם הצרפתים החיים מחוץ לצרפת, וברשימת הבוחרים הקונסולרית, ומצביע בקונסוליה או בבחירות שבהן מתאפשרת הצבעה מרחוק לפי הכללים של כל מערכת בחירות. ההצבעה בבחירות ישראליות אינה גורעת מהזכות להצביע בבחירות צרפתיות, כשם שהאזרחות הישראלית אינה גורעת מהצרפתית, אבל כל מדינה מנהלת רישום משלה: אי־רישום ברשימה הקונסולרית משמעו אי־הצבעה בפועל, גם כאשר הזכות קיימת בתיאוריה. לכן עם המעבר לישראל, או עם הגיע הילד לגיל ההצבעה, נרשמים בקונסוליה, מוודאים את הרישום לפני כל מערכת בחירות, ושומרים את אישורי הרישום, שגם הם סימני חזקת אזרחות לעתיד. אותה משמעת חלה על שינויי מצב משפחתי: נישואין בישראל נרשמים במרשם הצרפתי, ילדים נרשמים בלידה, וגירושין עוברים את ההליך המתאים, כפי שמפורט במדריך לרישום נישואין וגירושין. משפחה שמעדכנת כל אירוע בזמן אמת אינה מגיעה אף פעם למצב שבו הקונסוליה מגלה לראשונה על נישואין בני עשרים שנה או על ילד בן עשר, שהם מקור קלאסי לסירובים ולדרישות הוכחה מכבידות.
השאלה השלישית היא הילדים: מה קורה כשבעל אזרחות כפולה מתאזרח או מוליד ילדים. כאן פועל effet collectif, כלומר ההשפעה הקיבוצית של האזרחות על ילדים קטינים: ילדיו הקטינים של מתאזרח הופכים צרפתים יחד איתו כשהם גרים איתו ובתנאי ששמם צוין בצו או בהצהרה. ההליך והתנאים מפורטים במדריך להשפעה הקיבוצית על ילדים, והמסלול הכללי של התאזרחות בצו, תנאיו, תיקו וערעור על סירוב מפורטים במדריך ההתאזרחות לישראלים. הורה ישראלי המתאזרח בצרפת חייב אפוא לכלול את ילדיו הקטינים בתיק מראש, לעדכן כתובות מגורים משותפות, ולדרוש שהילדים יירשמו מיד אחרי הצו: דרכון ראשון, רישום קונסולרי ומפקד בבוא הגיל. הורה ששוכח לכלול ילד מגלה שנים אחר כך שהילד נשאר מחוץ למעגל, ואז נדרש הליך נפרד של הצהרה או תביעה. הכלל הזה מתחבר לכלל ההוכחה מהחלק הראשון: כל מסמך שהוצא לילד, דרכון ראשון, תעודת זהות, רישום קונסולרי, בונה את חזקת ההתנהגות שלו מיום הוצאתו, כפי שלימד פסק הדין משנת 2026 שצוטט לעיל. תיק מסודר מהיום הראשון שווה יותר מכל טיעון מאוחר.
מכאן נגזרת שיטת עבודה אחת לכל החיים עם שתי אזרחויות. פותחים תיקייה פיזית ותיקייה דיגיטלית מגובה, ובהן שומרים העתק מכל מסמך צרפתי וישראלי: תעודות לידה, תעודות נישואין, פסקי גירושין, תעודות אזרחות, דרכונים ישנים וחדשים, תעודות זהות, פנקס משפחה, אישורי רישום קונסולריים, אישורי מפקד ויום לאומי, אישורי הצבעה, וכל החלטה מנהלית או שיפוטית, כולל סירובים וערעורים. כל מסמך מתויק עם תאריך ומקור, והעתק נשמר במקום נפרד מהמקור, כך שאובדן או גניבה אינם מוחקים את ההוכחה. פעם בשנה עוברים על התיקייה: מה פג תוקף, מה צריך לחדש, איזה אירוע משפחתי לא נרשם, ואיזה ילד מתקרב לגיל שש עשרה או לבגרות. מול כל פקיד מציגים מסמכים בסדר כרונולוגי עם הסבר קצר, ולא ערימת ניירות מבולגנת: פקיד שמבין את הסיפור מאשר, פקיד שמתבלבל מסרב. ומול כל סירוב דורשים החלטה מנומקת בכתב עם הסעיף המדויק, כי כפי שלימדו הסעיפים ופסקי הדין שבמדריך זה, אזרחות צרפתית אינה נעלמת בהינף יד, חזקת התנהגות נבנית במסמכים, וכל החלטה ניתנת לערעור.
סיכום
אזרחות כפולה צרפתית־ישראלית מותרת לפי הדין הצרפתי: ילד להורה צרפתי הוא צרפתי מלידה לפי סעיף 18, ונחשב כזה מיום לידתו לפי סעיף 20, וקבלת אזרחות ישראלית אינה מבטלת את הצרפתית, שכן לפי סעיף 23 אובדן דורש הצהרה מפורשת. ההוכחה נשענת על תעודת אזרחות שהופכת את נטל ההוכחה לפי סעיף 30, ועל חזקת התנהגות כצרפתים לפי סעיף 30-2, שדרכונים ותעודות זהות שהוצאו כדין בונים אותה ושסירוב מאוחר אינו מוחק אותה כל עוד מערערים, כפי שקבע בית המשפט העליון בפברואר 2026. החובות אינן נעצרות באזרחות: כל צעיר צרפתי, גם הגר בישראל, חייב מפקד מגיל שש עשרה לפי סעיף L113-1 עם חלון תיקון עד עשרים וחמש לפי סעיף L113-4, והשתתפות ביום הלאומי כתנאי לבחינות ולתחרויות לפי סעיף L114-6. בחיי היומיום נוסעים עם המסמך המתאים לכל גבול, מצביעים אחרי רישום קונסולרי, רושמים כל נישואין, לידה וגירושין, כוללים ילדים קטינים בהתאזרחות, ושומרים תיק מסמכים כרונולוגי מגובה. מי שמנהל כך את שתי האזרחויות, עם הסעיף המדויק לכל צעד ועם ערעור על כל סירוב, הופך את הכפילות מנטל משפטי לנכס משפחתי לדורות.