בני זוג עם אזרחות צרפתית התחתנו בישראל או בצרפת, התגרשו בישראל בבית הדין הרבני, קיבלו גט ופסק דין, ומשרד הפנים הישראלי עדכן את התעודות. שנים אחר כך הם מגלים שהמסמכים הצרפתיים עדיין מציגים אותם כנשואים: ספר המשפחה (livret de famille, פנקס המשפחה הרשמי שמנפיקה צרפת) לא מעודכן, תמצית הלידה נושאת אזכור נישואין בלבד, הדרכון הצרפתי עדיין נושא את שם הנישואין, והניסיון להינשא מחדש בעירייה בצרפת נחסם. הפער הזה אינו טעות מחשב. הוא תוצאה של כלל יסודי במשפט הצרפתי: גירושין שניתנו מחוץ לאיחוד האירופי, ובכלל זה בישראל, אינם מועתקים אוטומטית למרשם האזרחי הצרפתי. ישראל אינה חברה באיחוד האירופי, ולכן כל גירושין ישראליים חייבים לעבור בדיקת קבילות של התובע הכללי (procureur de la République, הפרקליט העומד בראש התביעה במחוז שיפוטי) לפני שההערה נרשמת בשולי התעודות. ההליך נקרא vérification d’opposabilité, בדיקת האופוזביליות, כלומר בדיקה שההחלטה הזרה ניתנת להחלה בצרפת. המדריך הזה מלווה ישראלים דוברי עברית לאורך כל הדרך: מה ההבדל בין גט לבין פסק דין אזרחי בעיני השופט הצרפתי, אילו מסמכים ישראליים צריך להכין ואיך מאמתים אותם, לאן שולחים את התיק בנאנט (Nantes, העיר שבה יושב השירות המרכזי למרשם אזרחי של צרפתים בחו״ל), מה קורה כשהתובע מסרב, ואיך מעדכנים בסוף את ספר המשפחה, את השם ואת הדרכון. הדגש הפריזאי מובנה לאורך המאמר: סמכויות בפריז ובאיל דה פראנס, הקונסוליה בתל אביב, ולוחות זמנים מעשיים.
I. למה גירושין מישראל לא מתעדכנים לבד במרשם הצרפתי ומה לבדוק לפני שמגישים
A. הגט, בית הדין הרבני והסינון הצרפתי של תקנת הציבור
בישראל, יהודים מתגרשים בבית הדין הרבני. ההליך מסתיים בטקס הגט, שבו הבעל מוסר לאישה גט, ובפסק דין של בית הדין שמאשר את הגירושין. משרד הפנים הישראלי רושם לאחר מכן תעודת גירושין. עבור הקורא הצרפתי חשוב להבין: בעיני המשפט הצרפתי, הגט כשלעצמו הוא אקט דתי. מה שהשופט הצרפתי בוחן הוא ההחלטה השיפוטית שמלווה אותו, כלומר פסק הדין של בית הדין הרבני, והשאלה אם ההליך שהוביל אליו עומד בסטנדרטים הצרפתיים. ההבחנה הזאת מעשית: מי שמגיש לנאנט רק אישור על מסירת גט בלי פסק דין מנומק, או רק תעודת גירושין של משרד הפנים בלי ההחלטה השיפוטית, צפוי להיתקל בדרישת השלמה או בסירוב. התיק מתחיל אפוא באיסוף כפול: פסק הדין הרבני המלא, בצירוף תעודת הגירושין ותמציות הרישום של משרד הפנים.
המסננת המרכזית נקראת תקנת הציבור הבינלאומית (ordre public international, מכלול העקרונות היסודיים של המשפט הצרפתי ששום החלטה זרה אינה יכולה לסתור). אתר service-public.fr הרשמי מסביר שהבדיקה נועדה לוודא שהגירושין עומדים בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי הצרפתי ואינם סותרים את עקרונות היסוד שלו, כשהדוגמה המפורשת היא פסק דין של גירושין חד צדדיים (répudiation). ההיגיון ברור: גירושין שבהם צד אחד גורש בלי הסכמה, בלי זכות טיעון ובלי פיצוי, לא יעברו את המסננת. לעומת זאת, גירושין בהסכמה בפני בית הדין, שבהם שני הצדדים היו מיוצגים או לפחות זומנו כדין, טענו את טענותיהם וקיבלו החלטה מנומקת, עוברים ככלל את הבדיקה. לכן עוד לפני ההגשה כדאי לקרוא את פסק הדין הרבני בעיניים צרפתיות: האם שני הצדדים מופיעים, האם הייתה נוכחות או ייצוג של עורך דין, האם ההחלטה מנומקת, האם נקבעו מזונות, משמורת וחלוקת רכוש או שהנושאים נשארו פתוחים. ככל שהתשובות מלאות יותר, התיק חזק יותר.
הניגוד לשיטת הגירושין הצרפתית מחדד את הנקודה. סעיף 229 לחוק האזרחי הצרפתי קובע את מסלולי הגירושין המוכרים בצרפת: «Les époux peuvent consentir mutuellement à leur divorce par acte sous signature privée contresigné par avocats, déposé au rang des minutes d’un notaire» (בני הזוג רשאים להסכים הדדית לגירושיהם במסמך פרטי החתום גם בידי עורכי דין, המופקד אצל נוטריון), לצד גירושין בהסכמה בפני שופט, קבלת עקרון פירוק הנישואין, קרע סופי של הקשר ועילה של אשם, כפי שקובע סעיף 229 לחוק האזרחי. השופט הצרפתי אינו דורש שהגירושין הישראליים ייראו כמו גירושין צרפתיים, אבל הוא דורש שוויון בסיסי בין הצדדים והליך הוגן. מקרה טיפוסי שעובר: בני זוג שנישאו בישראל, חיו בפריז, חזרו לישראל להתגרש בהסכמה בבית הדין הרבני בתל אביב, עם הסכם גירושין כולל שאושר בפסק דין. מקרה טיפוסי שנתקע: גט שניתן לאחר שהאישה לא אותרה, או פסק דין שניתן בהיעדרה בלי הוכחת זימון כדין. ההבחנה הזאת אינה תיאורטית: היא קובעת אם התובע הכללי יורה על רישום ההערה או יסרב.
נקודה שנייה שחייבים להפנים: הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב אינה רושמת גירושין. אתר France Diplomatie הרשמי קובע את הכלל: ככלל, גירושין שניתנו בידי רשות זרה טעונים בדיקת אופוזביליות של התובע הכללי שבתחומו נמצא פקיד המרשם שערך את הנישואין, כשמדובר בנישואין שנערכו בצרפת, ושל התובע הכללי שליד בית המשפט המשפטי של נאנט, כשמדובר בנישואין שנערכו בחו״ל. בית המשפט המשפטי (tribunal judiciaire, בית המשפט האזרחי והפלילי המחוזי של צרפת) של נאנט הוא אפוא הכתובת למי שנישאו בישראל, בעוד מי שנישאו בעירייה בפריז פונים לתובע של אותו מחוז. פנייה לקונסוליה בתל אביב בבקשה לרשום את הגירושין תיענה בהפניה לנאנט או לפרקליטות המוסמכת, עם אובדן זמן יקר. החריג היחיד לכלל הזה הוא גירושין שניתנו במדינות האיחוד האירופי, שנהנים ממשטר הכרה מקל לפי התקנה האירופית, וישראל אינה נמנית עמם. המשמעות: אין קיצור דרך, וכל תיק ישראלי עובר את הבדיקה המלאה.
B. תעתיק לא מרפא פגמים: מה שבית המשפט העליון קבע על מסמכים זרים
טעות נפוצה היא לחשוב שאם המסמך הישראלי כבר הועתק פעם למרשם הצרפתי, הוא חסין מביקורת. בית המשפט העליון הצרפתי (Cour de cassation, ערכאת הערעור העליונה בעניינים אזרחיים) קבע ההפך, בהחלטה עדכנית מספטמבר 2026, והדברים נוגעים ישירות לכל תיק של תעתיק: «La transcription sur les registres de l’état civil français d’un acte d’état civil étranger n’a pas pour effet de le purger des vices dont il est atteint de sorte que le ministère public peut en contester la force probante ultérieurement, sans être tenu de solliciter préalablement l’annulation de sa transcription» (העתקת תעודת מרשם זרה למרשמי המרשם האזרחי הצרפתי אין בה כדי לרפא את הפגמים שדבקו בה, כך שהתביעה הכללית רשאית לערער לאחר מכן על כוח הראיה שלה, בלי להיות חייבת לבקש תחילה את ביטול ההעתקה). ההחלטה, פסק הדין של הלשכה האזרחית הראשונה מיום 16 בספטמבר 2026, ערעור מספר 25-11.723, ניתנה אמנם בפרשת אזרחות, אבל העיקרון כללי: שום העתקה, שום חותמת ושום רישום קודם אינם מלבינים מסמך שמקורו פגום. מי שמגיש תעודת גירושין ישראלית שהפרטים בה אינם עולים בקנה אחד עם פסק הדין הרבני, למשל תאריך שונה או שם מאוית אחרת, אינו יכול להסתתר מאחורי העובדה שהמסמך כבר הוגש פעם לקונסוליה. הסתירה תיבדק, והתיק ייעצר עד לבירורה.
הבסיס החוקי לבדיקה הוא סעיף 47 לחוק האזרחי, שקובע: «Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité» (כל תעודת מרשם של צרפתים ושל זרים שנערכה בחו״ל ונכתבה בצורות הנהוגות באותה מדינה נאמנה, אלא אם תעודות או מסמכים אחרים, נתונים חיצוניים או יסודות העולים מן התעודה עצמה מוכיחים, לאחר כל הבדיקות המועילות, שהתעודה בלתי תקינה, מזויפת או שהעובדות המוצהרות בה אינן תואמות את המציאות). כל מילה במשפט הזה מעשית. תעודת גירושין של משרד הפנים נאמנה ככלל, כי היא נערכה בצורה הנהוגה בישראל. אבל אם פסק הדין הרבני נושא תאריך אחר, אם שם המשפחה מאוית אחרת בתעודת הלידה ובתעודת הגירושין, או אם בדיקת הקונסוליה מעלה ספק, האמון נסדק והתובע דורש הבהרות. המסקנה האופרטיבית: לפני ההגשה משווים בין כל המסמכים, שורה אחר שורה, ומתקנים סתירות מול משרד הפנים או מול בית הדין. תיק עקבי עובר מהר, תיק סותר נתקע לחודשים.
השלמת התמונה מצויה בסעיף 48 לחוק האזרחי: «Tout acte de l’état civil des Français en pays étranger sera valable s’il a été reçu, conformément aux lois françaises, par les agents diplomatiques ou consulaires» (כל תעודת מרשם של צרפתים בחו״ל תהיה תקפה אם התקבלה, בהתאם לחוקים הצרפתיים, בידי הנציגים הדיפלומטיים או הקונסולריים). הסעיף הזה מסביר מדוע נישואין שנערכו בקונסוליה הצרפתית בתל אביב נרשמים ישירות, בעוד נישואין וגירושין שנערכו בפני רשויות ישראליות עוברים את מסלול הבדיקה. שתי דרכים, שני משטרים, ואסור לבלבל ביניהם. החלטה שנייה של בית המשפט העליון מחזקת את אותו קו: פסק הדין מיום 8 ביולי 2020, ערעור מספר 19-15.088, שבו נקבע כי «la circonstance que cet acte de naissance ait été transcrit au service central de l’état civil à Nantes n’a pas pour effet de purger de ses vices l’acte initial au vu duquel il a été dressé» (העובדה שתעודת הלידה הזאת הועתקה בשירות המרכזי למרשם אזרחי בנאנט אין בה כדי לרפא את פגמי התעודה המקורית שעל פיה נערכה ההעתקה). באותה פרשה ביטל בית המשפט תעודות אזרחות שניתנו על בסיס תעודה פגומה, הגם שהועתקה בנאנט. המסר למתגרש הישראלי חד: איכות המסמכים קובעת, לא מספר החותמות שעליהם.
להלכה הזאת יש השלכה ישירה על הילדים ועל האזרחות. סעיף 18 לחוק האזרחי קובע בפשטות: «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français» (צרפתי הוא ילד שלפחות אחד מהוריו צרפתי). הגירושין אינם משנים את אזרחות הילדים, אבל תעודות לידה לא מעודכנות מסבכות כל בקשה עתידית: הוצאת דרכון צרפתי ראשון לתינוק, בקשת תעודת אזרחות צרפתית (certificat de nationalité française, תעודה רשמית המעידה על האזרחות הצרפתית), או רישום הילד בספר המשפחה. סעיף 30 לחוק האזרחי מטיל את נטל ההוכחה על הטוען לאזרחות: «La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause» (נטל ההוכחה בענייני אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו עומדת על הפרק). תעודות מרשם סותרות מחלישות את התיק, ותעודות מעודכנות מחזקות אותו. לכן עדכון הגירושין אינו עניין של סדר אסתטי: הוא שומר על שרשרת המסמכים שעליה נשענים הילדים, ומונע סירובים עתידיים בבקשות דרכון ואזרחות. סעיף 28 לחוק האזרחי מוסיף שהערות על רכישת אזרחות, אובדנה או החזרה אליה נרשמות בשולי תעודת הלידה: «Mention sera portée, en marge de l’acte de naissance, des actes administratifs et des déclarations ayant pour effet l’acquisition, la perte de la nationalité française ou la réintégration dans cette nationalité» (הערה תירשם בשולי תעודת הלידה על המסמכים המינהליים וההצהרות שיש בהם כדי להקנות את האזרחות הצרפתית, לאבדה או להחזיר אליה). מרשם מסודר היום הוא תעודת ביטוח למחר.
II. איך מעדכנים בפועל: מנאנט ועד הדרכון החדש
A. תיק בדיקת האופוזביליות צעד אחר צעד: סמכות, מסמכים, תשובה וערעור
הצעד הראשון הוא זיהוי הכתובת הנכונה, והוא תלוי במקום הנישואין. מי שנישאו בעירייה בצרפת, למשל בפריז, פונים לתובע הכללי שליד בית המשפט המשפטי שבתחומו נמצאת אותה עירייה. מי שנישאו בישראל, ברבנות או בנישואין אזרחיים בחו״ל, והנישואין כבר הועתקו למרשם הצרפתי, פונים לתובע הכללי שליד בית המשפט המשפטי של נאנט, בדואר לכתובת השירות המרכזי. כלל מפתח שמופיע באתר service-public.fr: נישואין שנערכו בחו״ל אחרי 1 במרס 2007 חייבים להיות מועתקים תחילה למרשמי המרשם האזרחי הצרפתי, ורק לאחר מכן ניתן לבקש את רישום הגירושין. מי שנישאו בישראל אחרי 2007 ועוד לא העתיקו את הנישואין, חייבים אפוא לבצע שני מהלכים ברצף: קודם תעתיק הנישואין, ורק אחר כך בקשת האופוזביליות לגירושין. דילוג על השלב הראשון מחזיר את התיק לשולח. מי שנישאו לפני 2007 פטורים מהתנאי המוקדם הזה, אבל עדיין חייבים לצרף את תעודת הנישואין הישראלית המלאה.
הצעד השני הוא בניית התיק. לפי ההנחיות הרשמיות של France Diplomatie ושל service-public.fr, הבקשה לתובע הכללי כוללת את פסק הדין הרבני המלא, כמפורט בהנחיות France Diplomatie, במקור או בהעתק מאושר, את תעודת הגירושין ואת תמציות הרישום של משרד הפנים, את תעודות הלידה והנישואין שעליהן תירשם ההערה, בצירוף תרגום בידי מתרגם מושבע לכל מסמך שנערך בשפה זרה, כשהמסמכים מאומתים לפי הצורך. מתרגם מושבע (traducteur expert, מתרגם הרשום ברשימת בית המשפט) הוא דרישה שאין לעקפה: תרגום של מתרגם רגיל, של עורך הדין או של בן המשפחה אינו מתקבל. כל מסמך בעברית, כולל פסק הדין הרבני על נימוקיו, מתורגם במלואו לצרפתית. לעניין האימות, מסמכים ישראליים רשמיים נושאים ככלל חותמת אפוסטיל לפי אמנת האג, ומומלץ לוודא מול הפרקליטות או מול עורך הדין אם נדרש אימות נוסף. טיפ מעשי שחוסך חודשים: לצרף מראש גם העתק של ההסכם שאושר בבית הדין, אם היה כזה, ואישור על זימון שני הצדדים או על התייצבותם. תיק שמגיע שלם נקלט ונבחן, תיק חסר מקבל מכתב דרישת השלמה שעוצר את המרוץ. שולחים את התיק בדואר רשום עם אישור מסירה ושומרים העתק מלא של כל מסמך, כולל אישורי המשלוח, כי אובדן מסמך מקורי באמצע הדרך מאריך את ההליך בחודשים. מומלץ לצרף מכתב נלווה קצר המפרט את רשימת המסמכים, כדי שהבודק יזהה מיד שהתיק שלם. כשהתשובה מתעכבת מעבר לזמן הסביר, פניית מעקב מנומסת בכתב, בצירוף מספר התיק או אישור המסירה, מקדמת את הטיפול בלי ליצור עימות מיותר.
הצעד השלישי הוא ההמתנה והתשובה. אם הבדיקה מסתיימת בחיוב, התובע הכללי מורה לפקידי המרשם לרשום את הערת הגירושין על תעודות הלידה והנישואין, והעדכון מתפשט לכל ההעתקים העתידיים. אם התשובה שלילית, ההחלטה מנומקת, ויש דרכי תקיפה. המסלול הראשון הוא השלמת החסר והגשה מחדש כשהסירוב נבע ממסמך חסר או מסתירה ניתנת לתיקון. המסלול השני הוא פנייה לבית המשפט המשפטי בבקשה לאכוף את פסק הדין הזר, הליך שנקרא exequatur (אקזקווטור, מתן תוקף ביצועי להחלטה זרה בצרפת). בית המשפט המשפטי של פריז המחיש ב-2026 את התנאים, בהחלטה שעסקה בגירושין שניתנו באונטריו שבקנדה: «Pour que soit accordé l’exequatur hors de toute convention internationale, le juge français doit s’assurer que trois conditions sont remplies, à savoir la compétence indirecte du juge étranger, fondée sur le rattachement du litige au juge saisi, la conformité à l’ordre public international de fond et de procédure, et l’absence de fraude à la loi» (כדי להעניק אקזקווטור בהיעדר אמנה בינלאומית, על השופט הצרפתי לוודא ששלושה תנאים מתקיימים: סמכותו העקיפה של השופט הזר, המבוססת על זיקת הסכסוך לשופט שדן בו, התאמה לתקנת הציבור הבינלאומית המהותית והדיונית, והיעדר מרמה כלפי החוק). ההחלטה, פסק הדין של בית המשפט המשפטי של פריז מיום 10 ביוני 2026, תיק מספר 25/05147, עסקה אמנם בבני זוג המתגוררים בקנדה, אבל שלושת התנאים זהים לכל תיק ישראלי: זיקה אמיתית לבית הדין שדן, הליך הוגן ותואם תקנת ציבור, והיעדר מניפולציה של כללי הסמכות. הבסיס החוקי מופיע בסעיף 509 לחוק סדר הדין האזרחי: «Les jugements rendus par les tribunaux étrangers et les actes reçus par les officiers étrangers sont exécutoires sur le territoire de la République de la manière et dans les cas prévus par la loi» (פסקי דין של בתי משפט זרים ומסמכים של פקידים זרים ניתנים לביצוע בשטח הרפובליקה באופן ובמקרים הקבועים בחוק). בפועל, רוב התיקים הישראליים המסודרים אינם מגיעים לאקזקווטור, כי בדיקת האופוזביליות מספיקה, אבל חשוב לדעת שהמסלול השיפוטי קיים למקרי הסירוב הקשים.
להערה שנרשמת יש תאריך קובע עם השלכות רכושיות. סעיף 262 לחוק האזרחי קובע: «La convention ou le jugement de divorce est opposable aux tiers, en ce qui concerne les biens des époux, à partir du jour où les formalités de mention en marge prescrites par les règles de l’état civil ont été accomplies» (ההסכם או פסק דין הגירושין ניתנים להחלה כלפי צדדים שלישיים, לעניין נכסי בני הזוג, החל מהיום שבו הושלמו פעולות ההערה בשוליים הנדרשות לפי כללי המרשם האזרחי). כלומר, כלפי הבנק, הקונה של הדירה או הנושה, הגירושין קיימים רק מרגע הרישום בשוליים. מי שמכר דירה בפריז אחרי הגט הישראלי אבל לפני ההערה בנאנט, עלול לגלות שהעסקה נבחנת כאילו היה עדיין נשוי. המסקנה: לא דוחים את התעתיק לשנה הבאה. מגישים מיד אחרי קבלת פסק הדין הסופי, ובינתיים נזהרים בעסקאות מקרקעין ובערבויות. מי שמתגורר בפריז או באיל דה פראנס ומחזיק נכס משותף, מתייעץ עם נוטריון כבר בתקופת הביניים, כדי שלא לחתום על מסמך שסותר את מצבו האמיתי.
B. אחרי ההערה: ספר משפחה, שם, דרכון ונישואין חדשים, כולל פריז ואיל דה פראנס
מרגע שההערה נרשמה, מתחיל שלב העדכונים, והוא אינו אוטומטי. ספר המשפחה הישן, שהונפק בעת הנישואין, אינו מתעדכן מאליו: יש לבקש מהעירייה שמחזיקה את תעודת הנישואין, או מהשירות המרכזי בנאנט למי שנישאו בחו״ל, ספר משפחה מעודכן או דף משלים הנושא את הערת הגירושין. בלי המסמך המעודכן, כל פקיד ימשיך לראות אדם נשוי. השלב הזה קריטי במיוחד למי שמתכוונים להינשא מחדש בצרפת: עירייה אינה משיאה אדם שתעודת הלידה שלו אינה נושאת הערת גירושין, וטקס שנערך בלי בדיקת הכשירות חשוף לביטול. הכלל המעשי: לא קובעים תאריך לחתונה בעירייה לפני שמתקבלת תמצית לידה עדכנית עם ההערה. ההמתנה לנאנט אורכת ככלל מספר חודשים, ולכן תכנון החתונה החדשה מתחיל רק אחרי אישור התובע, לא לפניו. מי שחי בזוגיות חדשה וממהר, מגיש את תיק האופוזביליות מוקדם ככל האפשר, ורק אחר כך פונה לעירייה עם התיק המלא של הנישואין החדשים.
נושא השם דורש החלטה מודעת. סעיף 264 לחוק האזרחי קובע: «A la suite du divorce, chacun des époux perd l’usage du nom de son conjoint» (בעקבות הגירושין, כל אחד מבני הזוג מאבד את השימוש בשם בן זוגו). אישה שנשאה את שם בעלה בדרכון הצרפתי חוזרת אפוא לשם נעוריה, אלא אם קיבלה הסכמה מפורשת של הבעל לשעבר או אישור שיפוטי, וזאת «s’il justifie d’un intérêt particulier pour lui ou pour les enfants» (אם היא מצדיקה עניין מיוחד עבורה או עבור הילדים), למשל שם משותף עם ילדים קטינים. ההשלכה לדרכון מיידית: הדרכון הישן, הנושא את שם הנישואין, אינו תואם עוד את המצב האזרחי, ויש לחדשו עם השם העדכני. החידוש מתבצע בקונסוליה הכללית בתל אביב למי שמתגורר בישראל, או בעירייה ובמוקדי הדרכונים בפריז ובאיל דה פראנס למי שמתגורר בצרפת, בצירוף תמצית לידה עדכנית הנושאת את הערת הגירושין. בלי התמצית המעודכנת, פקיד הדרכונים מסרב לעדכן את השם, והמבקש נתקע עם מסמך שאינו משקף את זהותו. הקוראים שכבר עקבו אחרי מדריך הדרכונים לקטינים שהוריהם גרושים, במאמר על דרכון צרפתי לקטין כשההורים חלוקים, יזהו את אותו עיקרון: המרשם קודם למסמך הנסיעה, ולא להפך.
למתגוררים בפריז ובאיל דה פראנס יש כמה דגשים מקומיים. ראשית, הסמכות: נישואין שנערכו בעירייה פריזאית מטופלים אצל התובע הכללי של אותו מחוז, כלומר פריז, נאנטר או קרטיי לפי מקום הטקס, ולא בנאנט. טעות בכתובת מחזירה את התיק בדואר ומבזבזת חודשים. שנית, הטיפול בבקשות הדרכון והעדכונים מתבצע במוקדים העמוסים של פריז, ולכן קביעת תור מראש ותיק שלם חוסכים הגעה שנייה. שלישית, מי שמנהל הליך גירושין מקביל בצרפת ובישראל, למשל תביעת מזונות או משמורת בתל אביב לצד הליך בצרפת, חייב לוודא שההחלטות אינן סותרות, כי סתירה בין פסק דין ישראלי לפסק דין צרפתי מסבכת גם את האופוזביליות וגם את ההכרה ההדדית. ליווי של עורך דין לדיני משפחה בפריז המכיר את שני המסלולים מונע צעדים סותרים. רביעית, עדכון המצב מול הגופים: קופת החולים, הבנק, המעסיק ורשויות המס בפריז מסתמכים על תמציות מעודכנות, וכדאי להפיץ את התמצית החדשה מיד אחרי קבלתה, כדי למנוע חיובים כפולים או זכויות שנשללות בטעות.
סיכום
גירושין ישראליים אינם נרשמים מאליהם במרשם הצרפתי, אבל הדרך להכרה בהם סלולה וידועה. אוספים את פסק הדין הרבני המלא ואת תעודות משרד הפנים, מוודאים עקביות מלאה בין כל המסמכים, מתרגמים הכול אצל מתרגם מושבע, ומגישים בקשת אופוזביליות לכתובת הנכונה: התובע של מקום הנישואין בצרפת, או התובע של נאנט למי שנישאו בישראל. זוכרים שתעתיק אינו מרפא פגמים, כפי שקבע בית המשפט העליון פעמיים, ולכן איכות המסמכים קובעת יותר מכל חותמת קודמת. אחרי האישור מעדכנים בסדר הנכון: הערה בשוליים, ספר משפחה, שם ודרכון, ורק אז קובעים חתונה חדשה. הסבלנות משתלמת: מרשם מסודר שומר על הזכות להינשא מחדש, על תקינות העסקאות, על הדרכון ועל שרשרת המסמכים של הילדים. מי שמגיש תיק שלם ועקבי מסיים את המסע עם תעודות צרפתיות התואמות את המציאות הישראלית, וסוגר את הפער שנפתח ביום הגט.