ילד ישראלי נולד בבית חולים בפריז, בליון או בנאנטר, ההורים מחזיקים בדרכון ישראלי ובתעודת שהייה, בצרפתית titre de séjour, כלומר כרטיס שהייה שמנפיקה המחוז, בצרפתית préfecture, והשאלה מגיעה בגיל שלוש־עשרה או שש־עשרה: האם אפשר כבר עכשיו לקבל אזרחות צרפתית, בלי לחכות ליום ההולדת השמונה־עשרה? התשובה אינה טמונה בקונסוליה בתל אביב ולא בטופס של דרכון, אלא בהצהרת אזרחות, בצרפתית déclaration de nationalité, שמוגשת ללשכת הרישום של בית המשפט השיפוטי, בצרפתית tribunal judiciaire, שהוא בית המשפט הכללי לענייני אזרחות. סעיף 21-11 לחוק האזרחי הצרפתי, בצרפתית Code civil, מאפשר לילד שנולד בצרפת להורים זרים לתבוע את האזרחות מגיל שש־עשרה בעצמו, או מגיל שלוש־עשרה באמצעות מי שמפעיל עליו את הסמכות ההורית, אם הוכחה תושבות רגילה בצרפת במשך חמש שנים. זהו מסלול שונה מהרכישה האוטומטית בגיל שמונה־עשרה לפי סעיף 21-7, שעליו כבר עמדנו במדריך על ילד ישראלי שנולד בצרפת והאזרחות בגיל 18. המאמר הזה מיועד להורים ישראלים שגרים בצרפת ושואלים מתי להגיש, אילו תעודות בית ספר נדרשות, מה קורה אם הילד טס לישראל בחופשות, ומה עושים כשמנהל לשכת הרישום מסרב לרשום את ההצהרה. החלק הראשון מפרק את התנאים, את ההבדל בין שני הסעיפים ואת נטל ההוכחה. החלק השני מפרט את הסירוב, את מועד ששת החודשים, את התביעה לבית המשפט ואת ההשלכה על תעודת השהייה של ההורים בפריז ובאיל־דה־פראנס.
I. מתי ילד ישראלי שנולד בצרפת יכול להגיש הצהרת אזרחות מגיל 13 או 16
A. מה ההבדל בין קבלת אזרחות בגיל 18 לפי סעיף 21-7 לבין הצהרה לפי סעיף 21-11
לפני שמדברים על הצהרה יש לשלול שני מסלולים אחרים, כדי לא לערבב תיקים. אם אחד ההורים הוא אזרח צרפתי ביום הלידה, הילד הוא צרפתי מכוח מוצא. סעיף 18 לחוק האזרחי קובע: « Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français. » (צרפתי הוא הילד שאחד מהוריו לפחות הוא צרפתי). במקרה כזה אין צורך בהצהרה לפי סעיף 21-11, אלא בהוכחת הקשר המשפחתי ובהוצאת תעודת אזרחות צרפתית, בצרפתית certificat de nationalité française, כפי שפורט במאמר על תעודת אזרחות צרפתית לילד ישראלי אחרי סירוב. אם אחד ההורים עצמו נולד בצרפת, גם אם הוא זר, עשוי לחול סעיף 19-3: « Est français l’enfant né en France lorsque l’un de ses parents au moins y est lui-même né. » (צרפתי הוא הילד שנולד בצרפת כאשר אחד מהוריו לפחות נולד בה עצמו). רק כאשר שני ההורים זרים ולא נולדו בצרפת נפתח מסלול הקרקע הצרפתית, בצרפתית droit du sol, של סעיפים 21-7 ו־21-11.
סעיף 21-7 מתאר רכישה ביום הבגרות, בלי הצהרה, אם התנאים מתקיימים באותו יום. הנוסח הרשמי בתוקף הוא: « Tout enfant né en France de parents étrangers acquiert la nationalité française à sa majorité si, à cette date, il a en France sa résidence et s’il a eu sa résidence habituelle en France pendant une période continue ou discontinue d’au moins cinq ans, depuis l’âge de onze ans. » (כל ילד שנולד בצרפת להורים זרים רוכש את האזרחות הצרפתית בהגיעו לבגרות אם, באותו מועד, יש לו בצרפת את מגוריו ואם הייתה לו תושבות רגילה בצרפת במשך תקופה רצופה או בלתי רצופה של חמש שנים לפחות, מאז גיל אחת־עשרה). דף השירות הציבורי על אזרחות ילד שנולד בצרפת להורים זרים, שעודכן ב־19 באוגוסט 2025, מדגיש כי הרכישה בגיל שמונה־עשרה היא אוטומטית, אך כדי לקבל תעודת זהות או דרכון עדיין יש להוכיח את האזרחות, בדרך כלל באמצעות תעודת אזרחות. מי שמעוניין שלא להיות צרפתי רשאי לדחות את האזרחות לפי סעיף 21-8: « L’intéressé a la faculté de déclarer, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants et sous réserve qu’il prouve qu’il a la nationalité d’un Etat étranger, qu’il décline la qualité de Français dans les six mois qui précèdent sa majorité ou dans les douze mois qui la suivent. » (למעוניין יש הסמכות להצהיר, בתנאים הקבועים בסעיפים 26 ואילך ובתנאי שיוכיח כי יש לו אזרחות של מדינה זרה, שהוא דוחה את מעמד הצרפתי בתוך ששת החודשים שלפני הבגרות או בתוך שניים־עשר החודשים שאחריה).
סעיף 21-11 הוא המסלול המוקדם. הוא אינו מחכה לבגרות, והוא דורש הצהרה פעילה. הנוסח המלא בתוקף, לפי אותו סעיף באתר לגיפראנס, הוא: « L’enfant mineur né en France de parents étrangers peut à partir de l’âge de seize ans réclamer la nationalité française par déclaration, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants si, au moment de sa déclaration, il a en France sa résidence et s’il a eu sa résidence habituelle en France pendant une période continue ou discontinue d’au moins cinq ans, depuis l’âge de onze ans. Dans les mêmes conditions, la nationalité française peut être réclamée, au nom de l’enfant mineur né en France de parents étrangers, à partir de l’âge de treize ans, la condition de résidence habituelle en France devant alors être remplie à partir de l’âge de huit ans. Le consentement du mineur est requis, sauf s’il est empêché d’exprimer sa volonté par une altération de ses facultés mentales ou corporelles constatée selon les modalités prévues au troisième alinéa de l’article 17-3 . » (הילד הקטין שנולד בצרפת להורים זרים יכול מגיל שש־עשרה לתבוע את האזרחות הצרפתית בהצהרה, בתנאים הקבועים בסעיפים 26 ואילך, אם במועד הצהרתו יש לו בצרפת את מגוריו ואם הייתה לו תושבות רגילה בצרפת במשך תקופה רצופה או בלתי רצופה של חמש שנים לפחות מאז גיל אחת־עשרה. באותם תנאים ניתן לתבוע את האזרחות הצרפתית בשם הילד הקטין שנולד בצרפת להורים זרים, מגיל שלוש־עשרה, ואז תנאי התושבות הרגילה בצרפת צריך להתקיים מאז גיל שמונה. נדרשת הסכמת הקטין, אלא אם נמנע ממנו להביע את רצונו בשל פגיעה בכושר הנפשי או הגופני שנקבעה לפי הפיסקה השלישית של סעיף 17-3). מכאן נגזרות שלוש נקודות מעשיות למשפחה ישראלית: מגיל שלוש־עשרה עד חמש־עשרה ההורים מגישים בשם הילד והילד חייב להסכים; מגיל שש־עשרה הילד מגיש בעצמו; ובכל גיל, ביום ההצהרה הילד חייב לגור בצרפת.
סעיף 17-3 מסדיר מי חותם. הוא קובע: « Les demandes en vue d’acquérir, de perdre la nationalité française ou d’être réintégré dans cette nationalité, ainsi que les déclarations de nationalité, peuvent, dans les conditions prévues par la loi, être faites, sans autorisation, dès l’âge de seize ans. Le mineur âgé de moins de seize ans doit être représenté par celui ou ceux qui exercent à son égard l’autorité parentale. » (הבקשות לרכישת האזרחות הצרפתית, לאובדנה או להשבתה, וכן הצהרות האזרחות, יכולות, בתנאים הקבועים בחוק, להיעשות בלא היתר מגיל שש־עשרה. הקטין שטרם מלאו לו שש־עשרה חייב להיות מיוצג על ידי מי שמפעיל כלפיו את הסמכות ההורית). דף השירות הציבורי מוסיף כי בין גיל שלוש־עשרה לחמש־עשרה מתקיים ראיון עם הילד כדי שיוכל להביע את הסכמתו, וכי אם נכות מונעת ממנו להביע רצון נדרש אישור רפואי של רופא בעל התמחות שנבחר מרשימה שערך פרקליט הרפובליקה. אין לערבב את ההצהרה הזו עם התאזרחות בצו, בצרפתית naturalisation par décret, שדורשת שהייה, שפה וראיון מנהלי, ואשר תוארה במאמר על התאזרחות צרפתית בצו לישראלים בצרפת.
מי מגיש את ההצהרה ולאן. סעיף 26 מבחין בין הצהרות נישואין, הורה של צרפתי ואח של צרפתי, שמתקבלות ברשות המנהלית, לבין שאר ההצהרות: « Les autres déclarations de nationalité sont reçues par le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire ou par le consul. » (שאר הצהרות האזרחות מתקבלות על ידי מנהל שירותי לשכת הרישום השיפוטית של בית המשפט השיפוטי או על ידי הקונסול). סעיף 21-11 דורש שהילד יגור בצרפת ביום ההצהרה, ולכן המסלול הרגיל אינו הקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב אלא לשכת הרישום של בית המשפט במקום המגורים בצרפת. סעיף 26-1 מוסיף כי בלא רישום ההצהרה בטלה: הרישום בצרפת נעשה על ידי מנהל לשכת הרישום של בית המשפט, ובחוץ לארץ על ידי שר המשפטים, למעט הצהרות הנישואין והקרבה שפורטו. החוק החל הוא החוק שבתוקף ביום המעשה. סעיף 17-2 קובע: « L’acquisition et la perte de la nationalité française sont régies par la loi en vigueur au temps de l’acte ou du fait auquel la loi attache ces effets. » (רכישת האזרחות הצרפתית ואובדנה כפופות לחוק שבתוקף בזמן המעשה או העובדה שהחוק קושר אליהם את תוצאותיו).
B. אילו תנאי מגורים ומסמכים דורשים בבית המשפט ומה קורה אם המשפחה טסה לישראל
שתי דרישות מגורים שונות זו מזו, וערבוב ביניהן הוא סיבת סירוב שכיחה. הראשונה היא מגורים בצרפת ביום ההצהרה עצמו. השנייה היא תושבות רגילה, בצרפתית résidence habituelle, במשך חמש שנים לפחות, רצופות או לא רצופות: מאז גיל שמונה אם מגישים מגיל שלוש־עשרה, ומאז גיל אחת־עשרה אם מגישים מגיל שש־עשרה או אם ממתינים לסעיף 21-7. המילים « continue ou discontinue » (רצופה או בלתי רצופה) חשובות למשפחה ישראלית שטסה לחופשות, לשבעה, לבר מצווה או ללימודים חלקיים בישראל. חופשה אינה בהכרח שוברת את התושבות, אבל מעבר ממשי של מרכז החיים לישראל עלול לשבור אותה. נטל ההוכחה מוטל על מי שטוען לאזרחות. סעיף 30 קובע: « La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. » (נטל ההוכחה, בעניין אזרחות צרפתית, מוטל על מי שאזרחותו שנויה במחלוקת).
אילו ראיות עובדות בפועל. דף השירות הציבורי, וכן הגיליון המקביל באתר justice.fr על אזרחות ילד שנולד בצרפת, שעודכן אף הוא ב־19 באוגוסט 2025, מונים תעודת לידה, תעודת זהות או תעודת שהייה, תצלום עדכני, מסמכי זהות של ההורים, הוכחת מגורים ביום ההצהרה, הוכחת חמש שנות תושבות, והוכחת הסמכות ההורית. התעודה החזקה ביותר בתיקים שנקראו היא תעודת בית ספר רצופה. בבית המשפט השיפוטי של מרסיי, בפסק דין מיום 11 ביוני 2026, מספר תיק 25/07033, נדחתה תחילה הצהרה לפי סעיף 21-11, ואחר כך התקבלה התביעה נגד פרקליט הרפובליקה. בית המשפט קבע כי התלמידה הציגה תעודות בית ספר מבית הספר היסודי, מהחטיבה, מתעודת הברֶוֶוה ומהתיכון, וכתב: « Ces pièces sont de nature à démontrer qu’elle a eu sa résidence en France pendant la période visée à l’article 21-11 du code civil. » (מסמכים אלה יש בהם כדי להוכיח שהייתה לה תושבות בצרפת במהלך התקופה הנדונה בסעיף 21-11 לחוק האזרחי). בחלק האופרטיבי נאמר: « Dit que madame [T] [A] [C], née le 30 décembre 2006 à [Localité 1], est française depuis le 18 décembre 2024 en application de l’article 21-11 du code civil » (קובע כי הגברת היא צרפתייה מאז 18 בדצמבר 2024 מכוח סעיף 21-11 לחוק האזרחי). הפסק זמין באתר הרשמי של בית המשפט לערעורים העליון, בכתובת ההחלטה 25/07033 של בית המשפט במרסיי.
כאשר בית הספר הוא בהתכתבות או כאשר יש פער בשנה, הסירוב מגיע מהר. בבית המשפט השיפוטי של ליון, בפסק דין מיום 12 בפברואר 2025, מספר תיק 21/07518, סירבה מנהלת לשכת הרישום לרשום הצהרה שהגישו הורים בשם בתם ב־1 ביולי 2020 לפי סעיף 21-11, בנימוק ששנת לימודים במוסד להתכתבות אינה מוכיחה תושבות רגילה בכתובת המוצהרת. ההורים הגישו תביעה. בית המשפט בחן תעודות, מבחן בטיחות בדרכים במוסד פיזי ב־17 בנובמבר 2020, ותורים רפואיים ושיניים ב־2019 וב־2020, והגדיר את התושבות כמגורים בעלי אופי יציב וקבוע החופפים למרכז הקשרים המשפחתיים והעיסוקים. הוא כתב: « Si ces éléments, pris séparément, sont insuffisants pour rapporter la preuve d’une résidence présentant un caractère stable et permanent coïncidant avec le centre des attaches familiales et des occupations de la personne concernée, l’ensemble de ces éléments constitue toutefois un faisceau d’indices permettant de considérer que la mineure [P] [L] a bien résidé en France en 2019 et en 2020, et qu’elle remplit donc la condition de résidence habituelle en France entre ses huit et ses treize ans lui permettant de réclamer la nationalité française sur le fondement de l’article 21-11 du code civil. » (אם יסודות אלה, כל אחד לחוד, אינם מספיקים להוכיח תושבות בעלת אופי יציב וקבוע החופפת למרכז הקשרים המשפחתיים והעיסוקים של האדם הנוגע בדבר, הרי שמכלול היסודות מהווה בכל זאת אגד אינדיקציות המאפשר לראות את הקטינה כמי שהתגוררה בצרפת ב־2019 וב־2020, וכי היא ממלאת אפוא את תנאי התושבות הרגילה בצרפת בין גיל שמונה לגיל שלוש־עשרה המאפשר לה לתבוע את האזרחות הצרפתית על יסוד סעיף 21-11 לחוק האזרחי). הפסק זמין בכתובת ההחלטה 21/07518 של בית המשפט בליון.
הצד השני של אותה מטבע נראה בפריז. בבית המשפט השיפוטי של פריז, בלשכת דיני האזרחות, בפסק דין מיום 3 ביולי 2025, מספר תיק 22/11574, הוגשה הצהרה לפי סעיף 21-11 ב־16 במרס 2022 על ידי צעיר שנולד בצרפת, והרישום סורב באותו יום בנימוק של העדר חמש שנות תושבות רגילה מאז גיל אחת־עשרה. בית המשפט חזר על ארבעת התנאים: גיל שש־עשרה לפחות ביום ההצהרה, לידה בצרפת להורים זרים, מגורים בצרפת ביום ההצהרה, ותושבות רגילה של חמש שנים מאז גיל אחת־עשרה. הוא קיבל את תעודת הלידה הצרפתית כמצב אזרחי ודאי לעניין הלידה בצרפת, אך דחה את התביעה וקבע בחלק האופרטיבי: « Déboute M. [Y] [X] [D] de l’ensemble de ses demandes » (דוחה את מר ד’ מכל בקשותיו) וכן « Juge que M. [Y] [X] [D], dite né le 5 août 2004 à [Localité 14] (France), n’est pas de nationalité française » (קובע כי מר ד’, הנאמר שנולד ב־5 באוגוסט 2004 בצרפת, אינו בעל אזרחות צרפתית). הפסק זמין בכתובת ההחלטה 22/11574 של בית המשפט בפריז. המסר למשפחה ישראלית ברור: לידה בצרפת לבדה אינה מספיקה, וחסר של שרשרת בית ספר, מגורים וקשר הורי יכול להפיל את התיק גם אחרי שהילד כבר נולד על אדמת צרפת.
מסמכים ישראליים נכנסים לתיק כאשר צריך להוכיח זהות הורים, גירושין, משמורת או כתובת. סעיף 47 לחוק האזרחי קובע: « Tout acte de l’état civil des Français et des étrangers fait en pays étranger et rédigé dans les formes usitées dans ce pays fait foi, sauf si d’autres actes ou pièces détenus, des données extérieures ou des éléments tirés de l’acte lui-même établissent, le cas échéant après toutes vérifications utiles, que cet acte est irrégulier, falsifié ou que les faits qui y sont déclarés ne correspondent pas à la réalité. » (כל מעשה מצב אזרחי של צרפתים ושל זרים שנעשה בארץ זרה ונערך בצורות הנהוגות באותה ארץ הוא ראיה, אלא אם מעשים או מסמכים אחרים שבידי הרשות, נתונים חיצוניים או יסודות המופקים מן המעשה עצמו מוכיחים, במידת הצורך לאחר כל בדיקות מועילות, כי המעשה אינו תקין, מזויף, או שהעובדות המוצהרות בו אינן תואמות את המציאות). תעודת לידה ישראלית, פסק דין רבני או תמצית רישום חייבים אפוא להיות מקוריים, מתורגמים במתרגם מושבע כשהשפה אינה צרפתית, ובדרך כלל מאומתים. דף השירות הציבורי דורש העתק מלא ומקורי של מעשה המצב האזרחי בשפת המדינה, ומבהיר שמעשה מצב אזרחי צרפתי צריך להיות בן פחות משלושה חודשים. מי שנוסע לישראל לסירוגין צריך לשמור כרטיסי טיסה, אישורי בית ספר צרפתי, קבלות שכירות, ביטוח בריאות ואישורי רופא מקומי, כדי להראות שמרכז החיים נשאר בצרפת גם אם הקיץ עבר בתל אביב.
מצב אזרחי ודאי הוא תנאי סף לכל הצהרה, גם כאשר העילה היא אחרת. בית המשפט לערעורים העליון, הלשכה האזרחית הראשונה, בפסק דין מיום 9 ביולי 2025, מספר 23-50.034, שפורסם במדור B, דן בהצהרה לפי סעיף 21-12, כלומר ילד שהופקד בידי שירות הסיוע לילד, ולא לפי סעיף 21-11. אין להעביר ממנו את תנאי סעיף 21-12 אל ילד ישראלי רגיל שנולד בצרפת. לעומת זאת, הכלל הפרוצדורלי על מצב אזרחי ועל מועד ההצהרה רלוונטי גם כאן. בית המשפט כתב: « Il se déduit de ces textes que si le déclarant doit justifier d’un état civil certain pour souscrire la déclaration de nationalité susvisée, et qu’il doit justifier de sa minorité au jour de sa souscription, il n’est pas privé, en cas de contestation par le ministère public, de la faculté d’en justifier après sa majorité. » (מסקנה מטקסטים אלה היא שאם על המצהיר להצדיק מצב אזרחי ודאי כדי לחתום על הצהרת האזרחות האמורה, ועליו להצדיק את קטינותו ביום החתימה, אין הוא נשלל, במקרה של התנגדות מצד התביעה הציבורית, מן האפשרות להצדיק זאת לאחר בגרותו). הפסק זמין בכתובת פסק הדין 23-50.034 של בית המשפט לערעורים העליון. למשפחה ישראלית המשמעות היא כפולה: ביום ההצהרה הילד חייב להיות עדיין קטין ולעמוד בתנאי סעיף 21-11, אך אם הסירוב מגיע לבית המשפט אחרי גיל שמונה־עשרה, עדיין אפשר להשלים ראיות על הקטינות ועל הלידה באותו יום.
II. מה עושים אחרי סירוב לרשום את הצהרת האזרחות ואיך מערערים
A. איך נראה סירוב הרישום ומה המועד של שישה חודשים
ההצהרה אינה מסתיימת בחתימה. סעיף 26 מוסיף כי ניתן אישור מסירה, בצרפתית récépissé, לאחר שמסרתם את כל המסמכים הדרושים להוכחת קבילות ההצהרה. כל עוד התיק אינו שלם, אין להתחיל לספור את המועד להחלטה. דף השירות הציבורי מציין שהרשות יכולה לבקש השלמות ולקבוע מועד להגשתן, ורק כשהתיק מלא נשלח אישור המסירה. סעיף 26-3 קובע את סמכות הסירוב ואת מועד התקיפה: « Le ministre ou le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire refuse d’enregistrer les déclarations qui ne satisfont pas aux conditions légales. Sa décision motivée est notifiée au déclarant qui peut la contester devant le tribunal judiciaire durant un délai de six mois. L’action peut être exercée personnellement par le mineur dès l’âge de seize ans. La décision de refus d’enregistrement doit intervenir six mois au plus après la date à laquelle a été délivré au déclarant le récépissé constatant la remise de toutes les pièces nécessaires à la preuve de recevabilité de la déclaration. » (השר או מנהל שירותי לשכת הרישום השיפוטית של בית המשפט השיפוטי מסרב לרשום הצהרות שאינן ממלאות את התנאים החוקיים. החלטתו המנומקת נמסרת למצהיר, שיכול לתקוף אותה בפני בית המשפט השיפוטי בתוך מועד של שישה חודשים. התביעה יכולה להיות מופעלת אישית על ידי הקטין מגיל שש־עשרה. החלטת הסירוב לרישום חייבת להינתן לא יאוחר משישה חודשים לאחר המועד שבו נמסר למצהיר אישור המסירה המאשר את מסירת כל המסמכים הדרושים להוכחת קבילות ההצהרה). המועד של שנה או שנתיים המוזכר בהמשך אותו סעיף חל על הצהרות נישואין, הורה של צרפתי ואח של צרפתי, לא על סעיף 21-11.
אם אין סירוב במועד, ההצהרה נרשמת. סעיף 26-4 קובע: « A défaut de refus d’enregistrement dans les délais légaux, copie de la déclaration est remise au déclarant revêtue de la mention de l’enregistrement. » (בהעדר סירוב רישום במועדים החוקיים, נמסרת למצהיר העתק ההצהרה הנושא את ציון הרישום). אותו סעיף מאפשר לתביעה הציבורית לתקוף את הרישום בתוך שנתיים אם התנאים החוקיים לא התקיימו, ובתוך שנתיים מגילוי השקר או התרמית במקרה של מרמה. דף השירות הציבורי חוזר על מועד ששת החודשים לתקיפת הסירוב, ומציין כי עורך דין הוא חובה וכי הוא זה שמנהל את ההליך. אין להמתין לסוף המועד בלי תיק: במרסיי הוגשה ההצהרה ב־18 בדצמבר 2024, הסירוב ניתן ב־22 באפריל 2025, וההזמנה לפרקליט הרפובליקה נמסרה ב־9 ביולי 2025, כלומר בתוך ששת החודשים. בליון הסירוב ניתן ב־23 באוקטובר 2020 וההזמנה נמסרה ב־10 בנובמבר 2021, וגם שם נדונה התביעה לגופה.
לאחר הרישום יש לבקש רישום בשולי תעודת הלידה. סעיף 28 קובע: « Mention sera portée, en marge de l’acte de naissance, des actes administratifs et des déclarations ayant pour effet l’acquisition, la perte de la nationalité française ou la réintégration dans cette nationalité. Il sera fait de même mention de toute première délivrance de certificat de nationalité française et des décisions juridictionnelles ayant trait à cette nationalité. » (תיעשה רשימה בשולי תעודת הלידה של מעשים מנהליים ושל הצהרות שיש בהן כדי רכישת האזרחות הצרפתית, אובדנה או השבתה לאזרחות זו. תיעשה כמו כן רשימה של כל מסירה ראשונה של תעודת אזרחות צרפתית ושל החלטות שיפוטיות הנוגעות לאזרחות זו). בלי הרשימה הזו, ובהעדר תעודת אזרחות, הקונסוליה או העירייה עלולות לסרב לדרכון או לתעודת זהות גם אם ההצהרה כבר נרשמה. לכן אחרי קבלה יש לשרשר שלושה צעדים: לקבל את העתק ההצהרה עם ציון « enregistrée »; לבקש את הרשימה בשולי תעודת הלידה הצרפתית; ולהגיש בקשה לתעודת אזרחות צרפתית, שבלעדיה קשה לחדש דרכון. אם תעודת הלידה טרם תועתקה בצרפת, יש להשלים תחילה את רישום הלידה, בצרפתית transcription, כפי שפורט במאמר על רישום לידה ישראלית בצרפת, או להסתמך על תעודת לידה צרפתית אם הילד נולד בבית חולים בצרפת.
הסירוב עצמו חייב להיות מנומק. בתיקים שנקראו הנימוק החוזר הוא חסר תושבות רגילה, לא חסר רצון להיות צרפתי. בליון נרשם במפורש שהסירוב נשען על שנת לימודים בהתכתבות. בפריז נרשם חסר חמש שנים מאז גיל אחת־עשרה. במרסיי הסירוב בוטל אחרי שהוצגו תעודות בית ספר רצופות. מי שמקבל מכתב סירוב צריך לקרוא אותו כרשימת חסרים, לא כגזר דין סופי: אילו שנים חסרות, אילו כתובות לא הוכחו, האם נטען שהילד גר בישראל, האם נדרשה הסכמת הקטין ולא צורפה. התשובה לבית המשפט צריכה למלא בדיוק את החסר הזה, לא להוסיף נאום כללי על השתלבות. צו 30 בדצמבר 1993 מספר 93-1362, על הצהרות אזרחות, שעליו מפנה דף השירות הציבורי ושאליו הפנה בית המשפט לערעורים העליון בפסק 23-50.034, קובע את צורת ההצהרה ואת רשימת המסמכים. הנוסח נזכר בדף השירות הציבורי ובפסק בית המשפט לערעורים העליון מספר 23-50.034 מיום 9 ביולי 2025.
B. איך מוכיחים מגורים בבית המשפט ומה ההשלכה על תעודת השהייה של ההורים
התביעה נגד הסירוב אינה עתירה מנהלית למחוז. היא תביעה אזרחית נגד פרקליט הרפובליקה בבית המשפט השיפוטי. הקטין מגיל שש־עשרה יכול להגיש בעצמו; מתחת לגיל זה מגישים ההורים כנציגיו. בפריז ובאיל־דה־פראנס התיק נופל בדרך כלל לבית המשפט השיפוטי של פריז, בלשכת דיני האזרחות, או לבית המשפט של נאנטר, בובני, קרטיי, אוורי או פונטואז לפי כתובת המגורים. לפני הדיון נמסר העתק כתב התביעה למשרד המשפטים, והוא מוציא אישור מסירה; בתי המשפט בודקים את האישור הזה לפני שהם דנים באזרחות. במרסיי צוין במפורש כי אישור לפי סעיף 1040 לקוד סדר הדין האזרחי נמסר ב־4 באוגוסט 2025, ובפריז נבדקה התקינות לפי סעיף 1043 לאותו קוד. אין להסתמך על מספר הסעיף כאילו הוא חזות הכול: הנוסח הישן של סעיף 1040 מופיע באתר לגיפראנס במצב של ביטול דחוי, ולכן יש לעקוב אחרי הנוסח שבתוקף ביום הגשת התביעה ואחרי מה שדורש בית המשפט בפועל. בפועל, בלא אישור המסירה למשרד המשפטים בית המשפט עלול שלא לדון.
בגוף התיק יש לבנות ציר זמן של חמש שנים. לכל שנת לימודים: תעודת רישום, תלושי ציונים, אישור נוכחות. לכל כתובת: חוזה שכירות, חשבונות מים וחשמל, אישור ביטוח דירה, מכתבי בית הספר. לכל יציאה לישראל: כרטיסי טיסה והוכחה שהילד חזר לכיתה בצרפת. אם הייתה שנת חירום, למידה מרחוק או מעבר בין מחוזות, יש להסביר את הפער במסמכים בני זמנם, לא בעדות מאוחרת בלבד. פסק ליון מראה שבית המשפט מוכן לאגד אינדיקציות כאשר שנת ההתכתבות אינה עומדת לבדה. פסק פריז מראה שתעודת לידה צרפתית יפה אינה מחליפה שרשרת מגורים. פסק מרסיי מראה שכאשר השרשרת שלמה, גם סירוב של לשכת הרישום מתהפך, והאזרחות נחשבת מיום ההצהרה, לא מיום פסק הדין.
לאחר שהילד נעשה צרפתי נפתחת שאלה נפרדת להורים הישראלים. סעיף ל. 423-7 לקוד הכניסה והשהייה של זרים וזכות המקלט, בצרפתית CESEDA, קובע: « L’étranger qui est père ou mère d’un enfant français mineur résidant en France et qui établit contribuer effectivement à l’entretien et à l’éducation de l’enfant dans les conditions prévues par l’article 371-2 du code civil, depuis la naissance de celui-ci ou depuis au moins deux ans, se voit délivrer une carte de séjour temporaire portant la mention ” vie privée et familiale ” d’une durée d’un an, sans que soit opposable la condition prévue à l’article L. 412-1. » (הזר שהוא אב או אם של ילד צרפתי קטין הגר בצרפת, ומוכיח שהוא תורם בפועל לכלכלת הילד ולחינוכו בתנאים הקבועים בסעיף 371-2 לחוק האזרחי, מאז לידתו או מאז שנתיים לפחות, מקבל כרטיס שהייה זמני הנושא את הציון “חיי פרט ומשפחה” למשך שנה, בלא שיועמד מולו התנאי הקבוע בסעיף ל. 412-1). זהו כרטיס נפרד מהאזרחות של הילד, והוא דורש תרומה ממשית לכלכלה ולחינוך, לא רק תעודת לידה. פירוט המסלול והערעור על סירוב מופיע במאמר על הורה ישראלי לילד צרפתי ותעודת שהייה. אין להניח שהמחוז ינפיק את הכרטיס אוטומטית ביום שבו נרשמה הצהרת הילד.
בפריז ובאיל־דה־פראנס יש כמה נקודות תשומת לב מעשיות. בית המשפט השיפוטי של פריז מנהל לשכת אזרחות ייעודית, והזמנים שם ארוכים; יש להגיש את התביעה מיד אחרי הסירוב ולא בסוף החודש השישי. המחוזות של פריז, הוט־דה־סן, סן־סן־דני וואל־דה־מארן בודקים אחר כך את תעודת השהייה של ההורה לפי תיק נפרד בפלטפורמה המנהלית, ואינם קוראים מ עצמם את פסק האזרחות. לכן אחרי פסק מקבל יש לבקש העתק מנהלי, לתרגם אם צריך, ולצרף אותו לבקשת הכרטיס. אם המשפחה מתגוררת בפריז אך הילד רשום בבית ספר בפרבר, או להפך, יש ליישר את כתובת ההצהרה עם כתובת בית הספר ועם חוזה השכירות, כי פער כתובות היה אחד ממוקדי הסירוב בליון. מי ששוקל להמתין לגיל שמונה־עשרה לפי סעיף 21-7 צריך לבדוק אם חמש השנים מאז גיל אחת־עשרה באמת שלמות; אם הילד עמד לעזוב ללימודים בישראל בגיל שבע־עשרה, הצהרה לפי סעיף 21-11 לפני היציאה עשויה לשמור על המסלול, כי ביום ההצהרה הוא עדיין גר בצרפת. מי שכבר עזב אינו יכול להישען על סעיף 21-11, כי חסר תנאי המגורים ביום ההצהרה.
צרפת מכירה בריבוי אזרחויות במסלול זה, ואין בסעיפים 21-7 או 21-11 דרישה לוותר על האזרחות הישראלית. לאחר הרישום אפשר לבקש דרכון צרפתי בקונסוליה או בעירייה, לפי מקום המגורים, אך הדרכון אינו מוכיח אזרחות לבדו אם תעודת האזרחות חסרה. אם לשכת הרישום מבקשת מסמך ישראלי נוסף, יש להשיב במועד שקבעה ולא לפתוח תיק חדש במקביל. אם חלף המועד של שישה חודשים בלא תביעה, הסירוב עלול להפוך לחלוט לעניין אותה הצהרה, ואז נבחנת האפשרות להצהרה חדשה אם התנאים עדיין מתקיימים, או להמתין לרכישה לפי סעיף 21-7 בגיל שמונה־עשרה אם חמש השנים מאז גיל אחת־עשרה שלמות. כל אחת מהדרכים האלה דורשת בדיקת תאריכים על לוח שנה, לא תחושת גיל כללית.
סיכום
ילד ישראלי שנולד בצרפת להורים זרים אינו צרפתי מלידה רק משום שנולד בבית חולים צרפתי, אלא אם חל סעיף 18 או סעיף 19-3. סעיף 21-7 נותן רכישה ביום הבגרות אם יש מגורים בצרפת וחמש שנות תושבות רגילה מאז גיל אחת־עשרה. סעיף 21-11 מאפשר שלא לחכות: מגיל שלוש־עשרה בהצהרת ההורים ובהסכמת הילד, עם חמש שנים מאז גיל שמונה; מגיל שש־עשרה בהצהרת הילד עצמו, עם חמש שנים מאז גיל אחת־עשרה. ההצהרה מוגשת ללשכת הרישום של בית המשפט השיפוטי במקום המגורים בצרפת, לא לקונסוליה בתל אביב, כי ביום ההצהרה הילד חייב לגור בצרפת. הראיות הן תעודות בית ספר, כתובות, מעקב רפואי וציר יציאות לישראל. פסק מרסיי מיוני 2026 מראה ששרשרת בית ספר יכולה להפוך סירוב. פסק ליון מפברואר 2025 מראה שאגד אינדיקציות יכול להשלים שנת התכתבות. פסק פריז מיולי 2025 מראה שלידה בצרפת בלא הוכחת תושבות מסתיימת בדחייה ובקביעה שהמבקש אינו צרפתי. סירוב מנומק ניתן לתקוף בתוך שישה חודשים בבית המשפט השיפוטי; בהעדר סירוב במועד נרשמת ההצהרה. אחרי הרישום יש לדרוש רשימה בשולי תעודת הלידה ותעודת אזרחות, ורק אז דרכון. להורים נפתח מסלול נפרד של כרטיס « vie privée et familiale » לפי סעיף ל. 423-7, אם הם תורמים בפועל לכלכלת הילד ולחינוכו. בפריז ובאיל־דה־פראנס כדאי ליישר כתובות, להגיש מהר אחרי הסירוב, ולא לערבב בין תיק האזרחות של הילד לבין תיק השהייה של ההורה.