משרד Kohen Avocats · פריז 16
כפל אזרחות צרפת וישראל: האם מאבדים את הדרכון הצרפתי, מה קורה בשירות בצה״ל ואיך מערערים (2026)

עו"ד חסן כהן פועל במקרים דחופים, מתחנת המשטרה ועד בית המשפט לפשעים חמורים. ניתוח אסטרטגי ראשוני: 80 € כולל מע״מ, מענה אישי בתוך 24 שעות.

100% חסוי · חיסיון מקצועי · ללא התחייבות

מאמר שהופק באמצעות בינה מלאכותית, לפי תהליך שתוכנן ומפוקח על ידי המשרד

מקור: בית המשפט לערעורים (Cour de cassation) – מאגר הנתונים הפתוח « Judilibre » & « Légifrance ».

לשכת עורכי הדין של פריז מעצר, חקירה, בית משפט לפשעים חמורים פרופיל CNB avocat.fr
חסן כהן, עורך דין לדיני הגירה בפריז
עו"ד חסן כהן
עורך דין, לשכת עורכי הדין של פריז

כפל אזרחות צרפת וישראל: האם מאבדים את הדרכון הצרפתי, מה קורה בשירות בצה״ל ואיך מערערים (2026)

לשוחח עם עורך דין 06 89 11 34 45

קיבלתם אזרחות ישראלית, עשיתם עלייה, או שאתם צרפתים מלידה שגרים בישראל עם שני דרכונים, ומישהו אמר לכם ש״אי אפשר להחזיק שתי אזרחויות״. בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב סירבו לחדש דרכון, או שביקשו תעודת אזרחות צרפתית, בצרפתית certificat de nationalité française ובקיצור CNF, בטענה שאבדתם את האזרחות. השאלה אינה תיאורטית: בלי הוכחת אזרחות אין דרכון צרפתי, אין כרטיס זהות, ואין מעמד של אזרח האיחוד האירופי. המשפט הצרפתי הנוכחי, מאז הרפורמה של 1973, אינו מפקיע אזרחות צרפתית רק משום שרכשתם אזרחות זרה. סעיף 23 לקוד האזרחי קובע במפורש שהאובדן דורש הצהרה מפורשת. דף שירות הציבור על אובדן מרצון של האזרחות הצרפתית, שעודכן ב־28 במאי 2025, מתאר את המסלול ההפוך: מי שרוצה לוותר צריך להגיש הצהרה או לבקש צו. דף המינהל הכללי לזרים בצרפת על אובדן אזרחות מוסיף שהאיכות של צרפתי אינה אובדת אם אין אזרחות אחרת, כדי שלא יווצר מצב של חסר אזרחות. המאמר הזה מיועד לישראלים בעלי דרכון צרפתי, לבני זוג שקיבלו אזרחות ישראלית, למי שמשרת בצה״ל, ולילדים שנולדו בישראל להורה צרפתי. החלק הראשון מפריד בין כפל אזרחות מותר לבין האובדן האמיתי: הצהרה, צו, כללים ישנים לנשים לפני 1973, ודעיכה שאינה אותו דבר. החלק השני מפרק את סעיף 23-8 על שירות בצבא זר, את הסירוב בקונסוליה בתל אביב, ואת שני מסלולי הערעור: בית המשפט השיפוטי, בצרפתית tribunal judiciaire, מול מועצת המדינה, בצרפתית Conseil d’État. מי שכבר איבד ורוצה לשחזר ימצא את המסלול במדריך שחזור אזרחות צרפתית בצו או בהצהרה.

I. האם רכישת אזרחות ישראלית או צרפתית גורמת לאובדן האזרחות השנייה

A. כפל אזרחות מותר במשפט הצרפתי הנוכחי: מה אומר סעיף 23 ואיך מוכיחים שני דרכונים

סעיף 17 לקוד האזרחי קובע: «La nationalité française est attribuée, s’acquiert ou se perd selon les dispositions fixées par le présent titre, sous la réserve de l’application des traités et autres engagements internationaux de la France.» (האזרחות הצרפתית מיוחסת, נרכשת או אובדת לפי ההוראות שנקבעו בכותרת זו, בכפוף לתחולת האמנות וההתחייבויות הבין־לאומיות האחרות של צרפת). אין במשפט הצרפתי ״איסור כפל אזרחות״ ככלל.

סעיף 23 לקוד האזרחי קובע: «Toute personne majeure de nationalité française, résidant habituellement à l’étranger, qui acquiert volontairement une nationalité étrangère ne perd la nationalité française que si elle le déclare expressément, dans les conditions prévues aux articles 26 et suivants du présent titre.» (כל אדם בגיר בעל אזרחות צרפתית, המתגורר דרך קבע בחוץ לארץ, הרוכש מרצונו אזרחות זרה, אינו מאבד את האזרחות הצרפתית אלא אם הוא מצהיר על כך במפורש, בתנאים הקבועים בסעיפים 26 ואילך של כותרת זו). המשמעות לישראלי שקיבל תעודת זהות ישראלית, נרשם כעולה, או התאזרח בישראל, ברורה: עצם הרכישה אינה מנתקת את הקשר לצרפת. מי שלא חתם על הצהרת אובדן, בצרפתית déclaration de perte de la nationalité française, נשאר צרפתי.

הדף הרשמי של שירות הציבור על אובדן מרצון מפריד בין שני מסלולים למי שרוצה לוותר, לא למי שרוצה לשמור. במסלול ההצהרה צריך להיות בגיר ולגור דרך קבע בחוץ לארץ, וההצהרה אפשרית ממועד הגשת בקשת האזרחות הזרה ועד שנה לאחר הרכישה. סעיף 23-1 לקוד האזרחי חוזר על אותו מועד: «La déclaration en vue de perdre la nationalité française peut être souscrite à partir du dépôt de la demande d’acquisition de la nationalité étrangère et, au plus tard, dans le délai d’un an à compter de la date de cette acquisition.» (ההצהרה לשם אובדן האזרחות הצרפתית יכולה להיחתם החל מהגשת בקשת רכישת האזרחות הזרה, ולכל המאוחר בתוך שנה ממועד רכישה זו). מי שרכש אזרחות ישראלית לפני שנים ולא חתם על הצהרה בתוך השנה, אינו ״מפסיד אוטומטית״ את הצרפתית. להפך: חלון ההצהרה נסגר, והאזרחות הצרפתית נשארת, אלא אם מתקיים מנגנון אחר שנדון בהמשך.

ילד שנולד בישראל להורה צרפתי הוא צרפתי מכוח מוצא, גם אם הוא ישראלי מלידה. סעיף 18 לקוד האזרחי קובע: «Est français l’enfant dont l’un des parents au moins est français.» (צרפתי הוא הילד שאחד מהוריו לפחות הוא צרפתי). אין בסעיף דרישה ״לבחור״ אזרחות אחת. הילד יכול להחזיק דרכון ישראלי ודרכון צרפתי, בתנאי שרשרת המוצא מוכחת במסמכי המעמד האישי וב־CNF. סירוב לחדש דרכון לילד אינו מוכיח אובדן אזרחות; הוא מוכיח שלקונסוליה חסרה הוכחה. על שרשרת המוצא, הרישום והמלכודת של חמישים השנה ראו גם את המדריך אזרחות צרפתית לנכדים של צרפתי: הוכחת שרשרת, תעודת אזרחות ומלכודת 50 השנה.

הוכחת האזרחות אינה הדרכון עצמו. הדרכון הוא מסמך נסיעה. הראיה המרכזית מול המינהל היא תעודת האזרחות הצרפתית. סעיף 31 לקוד האזרחי קובע: «Le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire a seul qualité pour délivrer un certificat de nationalité française à toute personne justifiant qu’elle a cette nationalité.» (למנהל שירותי לשכת הרישום השיפוטיים של בית המשפט השיפוטי בלבד הסמכות למסור תעודת אזרחות צרפתית לכל אדם המוכיח שיש לו אזרחות זו).

סעיף 30 לקוד האזרחי מחלק את נטל הראיה: «La charge de la preuve, en matière de nationalité française, incombe à celui dont la nationalité est en cause. Toutefois, cette charge incombe à celui qui conteste la qualité de Français à un individu titulaire d’un certificat de nationalité française délivré conformément aux articles 31 et suivants .» (נטל ההוכחה בעניין אזרחות צרפתית מוטל על מי שאזרחותו שנויה במחלוקת. ואולם נטל זה מוטל על מי שחולק על איכות הצרפתי של אדם המחזיק בתעודת אזרחות צרפתית שנמסרה בהתאם לסעיפים 31 ואילך). לכן סדר העבודה לישראלי שרוצה שני דרכונים הוא הפוך ממה שרבים עושים: קודם מוכיחים אזרחות ב־CNF, אחר כך מחדשים דרכון בקונסוליה, לא להפך. דף שירות הציבור על תעודת האזרחות הצרפתית מזכיר שאם התעודה אבדה יש להגיש בקשה חדשה. על הסירוב למבוגר בקונסוליה בתל אביב ראו תעודת זהות ודרכון צרפתי בקונסוליה בתל אביב למבוגר אחרי סירוב.

הקונסוליה אינה ״מבטלת אזרחות״ כשהיא דוחה תור לדרכון. היא מסרבת למסמך נסיעה כשחסרה לה הוכחה. הגשת בקשת דרכון נעשית בקונסוליה הכללית של צרפת בתל אביב, אחרי קביעת תור ומסמכי זהות. סירוב כזה מחייב לבדוק אם הבעיה היא מסמך חסר, שרשרת לידה שלא תועתקה, או טענה משפטית של אובדן. שלוש הבעיות האלה אינן אותה מחלה, ואין לערבב ביניהן. מי שגר בפריז או באיל־דה־פראנס פונה ללשכת הרישום של בית המשפט השיפוטי במחוז מגוריו; מי שגר בישראל פועל מול הקונסוליה ומול לשכת הרישום המוסמכת לתעודות, ואם נדחה — לתביעה שיפוטית שתידון בחלק השני.

ישראלי שמתאזרח בצרפת אינו נדרש, בטקסטים שנבדקו בכותרת האזרחות של הקוד האזרחי, ״לשרוף״ את הדרכון הישראלי כתנאי לצו. סעיף 23 מראה שצרפת חיה עם כפל אזרחות כברירת מחדל: הרכישה מרצון של אזרחות זרה אינה מפקיעה. שאלת דיני האזרחות הישראליים, לרבות חובת הצהרה מול משרד הפנים בישראל, אינה מוכרעת בפריז; אותה יש לברר מול הרשויות הישראליות. המאמר הזה דן רק במשפט הצרפתי. על מסלול ההתאזרחות בצו לישראלים שגרים בצרפת ראו התאזרחות צרפתית בצו לישראלים הגרים בצרפת.

B. מתי בכל זאת מאבדים אזרחות צרפתית: הצהרה, צו, נשים לפני 1973 ודעיכה שאינה אותו דבר

הצהרת האובדן לפי סעיפים 23 ו־23-1 אינה המסלול היחיד. סעיף 23-4 לקוד האזרחי קובע: «Perd la nationalité française le Français, même mineur, qui, ayant une nationalité étrangère, est autorisé, sur sa demande, par le Gouvernement français, à perdre la qualité de Français. Cette autorisation est accordée par décret.» (מאבד את האזרחות הצרפתית הצרפתי, אף קטין, שיש לו אזרחות זרה, אשר הורשה, לבקשתו, בידי ממשלת צרפת, לאבד את איכות הצרפתי. הרשאה זו ניתנת בצו). זהו מסלול הצו, בצרפתית libération des liens d’allégeance, ששירות הציבור מתאר כמסלול נפרד מההצהרה. בלי בקשה שלכם ובלי צו, אין כאן אובדן. גם סעיף 23-5 לקוד האזרחי אינו ״מלכודת נישואין״: הוא מאפשר לבן הזוג הצרפתי שנישא לזר לדחות את האזרחות הצרפתית אם רכש את אזרחות בן הזוג והמשפחה קבעה את מגוריה הרגילים בחוץ לארץ, ובכפוף לחובות שירות לאומי למי שטרם מלאו לו שלושים וחמש. זו רשות, לא חובה. נישואין לישראלי אינם מפקיעים אזרחות צרפתית.

יש דור שלם של משפחות ישראליות־צרפתיות שהכלל הישן פגע בו. לפני חוק 9 בינואר 1973, רכישה מרצון של אזרחות זרה יכלה להפקיע את הצרפתית לפי סעיף 87 לקוד האזרחות דאז, עם הבחנה בין גברים לנשים. בית המשפט לחוקה, בהחלטה מס’ 2013-360 QPC מ־9 בינואר 2014, קבע שהמילים «du sexe masculin» בסעיף 9 לפקודה היו מנוגדות לחוקה. הלכת בית המשפט לערעורים, הלשכה האזרחית הראשונה, 30 במרץ 2022, מס’ 20-22.050, שפורסמה ב־Bulletin, יישמה את ההחלטה הזו. בפסקה 10 נאמר: «Selon l’article 87 du code de la nationalité française, dans sa rédaction issue de l’ordonnance du 19 octobre 1945, perd la nationalité française le Français majeur qui acquiert volontairement une nationalité étrangère.» (לפי סעיף 87 לקוד האזרחות הצרפתית, בנוסחו מפקודת 19 באוקטובר 1945, מאבד את האזרחות הצרפתית הצרפתי הבגיר הרוכש מרצונו אזרחות זרה). בפסקה 13 חזר בית המשפט על גבולות ההחלטה החוקתית: «Il a précisé que cette inconstitutionnalité ne pouvait être invoquée que par les femmes qui avaient perdu la nationalité française par l’application des dispositions de l’article 87 du code de la nationalité française entre le 1er juin 1951 et l’entrée en vigueur de la loi n° 73-42 du 9 janvier 1973, ainsi que par leurs descendants (§ 12).» (הוא דייק שאת אי־החוקתיות יכולות להעלות רק הנשים שאיבדו את האזרחות הצרפתית בהחלת הוראות סעיף 87 לקוד האזרחות הצרפתית בין 1 ביוני 1951 לכניסתו לתוקף של חוק מס’ 73-42 מ־9 בינואר 1973, וכן צאצאיהן). בפסקה 14 נפסק על המבקשת שנולדה בצרפת ב־1926 ורכשה את אזרחות בעלה התוניסאי בהצהרה ב־25 במאי 1957: «il en résulte qu’étant française par application de l’article 23-1° précité, elle n’a pas perdu cette nationalité en acquérant par déclaration, le 25 mai 1957, la nationalité tunisienne de son époux.» (מכאן נובע שבהיותה צרפתייה מכוח סעיף 23-1° האמור, היא לא איבדה אזרחות זו ברכישת אזרחות בעלה התוניסאית בהצהרה ב־25 במאי 1957). בחלק האופרטיבי נאמר: «Dit que [L] [G] a conservé la nationalité française ;» (נקבע כי [ל] [ג] שמרה על האזרחות הצרפתית). לישראלית ילידת צרפת שהתאזרחה בישראל בין יוני 1951 לינואר 1973, או לנכדיה, זו אינה אנקדוטה היסטורית: זו עילת תביעה הצהרתית לשמור על האזרחות, לא ״לבקש אותה מחדש״ כטובה.

בית המשפט השיפוטי בפריז ממשיך לדון בטענות ״מעולם לא איבדתי״. בתיק RG 24/02152 מ־8 ביולי 2026 ביקשה התובעת «juger qu’elle n’a jamais perdu la nationalité française» ו־«juger qu’elle est de nationalité française» (לשפוט שמעולם לא איבדה את האזרחות הצרפתית, ולשפוט שהיא בעלת אזרחות צרפתית). בית המשפט דייק שהבקשות ל״קביעה״ הן תביעות לפי סעיף 4 לקוד סדר הדין האזרחי, והזכיר את נטל הראיה לפי סעיף 30. התיק עוסק בילדה שהוריה התאזרחו בקנדה ב־1957 ובטענת אפקט קולקטיבי. הוא אינו ״הלכה על ישראל״, אבל הוא מראה את השפה הנכונה של התביעה: לא לבקש חסד מינהלי, אלא לבקש פסק דין שהאזרחות לא אבדה. מי שסבתו הישראלית נישאה בשנות החמישים והשישים צריך לבדוק תאריכים, לא להניח שהאזרחות ״נעלמה עם הדרכון הישן״.

בלבול נפוץ שני הוא הדעיכה, בצרפתית désuétude. סעיף 23-6 לקוד האזרחי קובע: «La perte de la nationalité française peut être constatée par jugement lorsque l’intéressé, français d’origine par filiation, n’en a point la possession d’état et n’a jamais eu sa résidence habituelle en France, si les ascendants, dont il tenait la nationalité française, n’ont eux-mêmes ni possession d’état de Français, ni résidence en France depuis un demi-siècle.» (אובדן האזרחות הצרפתית יכול להיקבע בפסק דין כאשר המעוניין, צרפתי מקור מכוח מוצא, אין לו החזקה במעמד זה ומעולם לא הייתה לו מגורים רגילים בצרפת, אם האבות שמכוחם החזיק באזרחות הצרפתית לא הייתה להם עצמם החזקה במעמד של צרפתי ולא מגורים בצרפת מאז חצי מאה). זו אינה רכישת אזרחות ישראלית. זו טענה שהשרשרת ״התייבשה״ חמישים שנה בלי מגורים ובלי החזקה במעמד, בצרפתית possession d’état. הלכת 25 במרץ 2026, מס’ 24-17.443, שפורסמה בדוח בית המשפט לערעורים, דנה בדיוק במנגנון הזה מול סעיפים 23-6 ו־30-3, בתיק של יליד אלג’יריה שתעודת האזרחות נדחתה לו. אין לערבב בין ״עשיתי עלייה ב־2020 ולכן איבדתי״ לבין ״סבא עזב את צרפת ב־1960 ואיש במשפחה לא החזיק מעמד של צרפתי״. הראשון נשלט בסעיף 23; השני בסעיפים 23-6 ו־30-3. פירוט המלכודת הזו מופיע במדריך דרכון צרפתי ומלכודת הדעיכה של 50 השנה.

סעיף 26 לקוד האזרחי קובע מי מקבל הצהרות אזרחות: הצהרות נישואין, אב קדמון או אח מתקבלות בידי הרשות המינהלית, ו«Les autres déclarations de nationalité sont reçues par le directeur des services de greffe judiciaires du tribunal judiciaire ou par le consul.» (יתר הצהרות האזרחות מתקבלות בידי מנהל שירותי לשכת הרישום השיפוטיים של בית המשפט השיפוטי או בידי הקונסול). הצהרת אובדן לפי סעיף 23 היא מההצהרות האחרות: בחוץ לארץ היא יכולה להיחתם בקונסוליה. דף המינהל הכללי לזרים מזכיר שרישום הצהרות האובדן הוא בסמכות משרד המשפטים, ושלא ניתן להפוך אדם לחסר אזרחות בסוף שני המסלולים הרצוניים. מי שרוצה לשמור על שני הדרכונים לא חותם על ההצהרה הזו, לא ממלא ״טופס ויתור״ כי פקיד ביקש, ואינו מפרש סירוב דרכון כאובדן אזרחות.

II. שירות בצה״ל, סירוב דרכון בקונסוליה בתל אביב וערעור על אובדן אזרחות

A. סעיף 23-8: שירות בצבא זר אינו מפקיע אוטומטית — דרישת הממשלה, צו ומה עושים אם מגיע מכתב

השאלה שמגיעה מהשטח אינה ״האם מותר שני דרכונים״, אלא ״האם שירות בצה״ל שורף את האזרחות הצרפתית״. התשובה אינה בסיסמה. היא בטקסט. סעיף 23-8 לקוד האזרחי קובע: «Perd la nationalité française le Français qui, occupant un emploi dans une armée ou un service public étranger ou dans une organisation internationale dont la France ne fait pas partie ou plus généralement leur apportant son concours, n’a pas résigné son emploi ou cessé son concours nonobstant l’injonction qui lui en aura été faite par le Gouvernement. L’intéressé sera, par décret en Conseil d’Etat, déclaré avoir perdu la nationalité française si, dans le délai fixé par l’injonction, délai qui ne peut être inférieur à quinze jours et supérieur à deux mois, il n’a pas mis fin à son activité. Lorsque l’avis du Conseil d’Etat est défavorable, la mesure prévue à l’alinéa précédent ne peut être prise que par décret en conseil des ministres.» (מאבד את האזרחות הצרפתית הצרפתי הממלא משרה בצבא או בשירות ציבורי זר או בארגון בין־לאומי שצרפת אינה חברה בו, או בכלל המעניק להם את סיועו, אשר לא התפטר ממשרתו או לא חדל מסיועו חרף הדרישה שתימסר לו מאת הממשלה. המעוניין יוכרז, בצו במועצת המדינה, כמי שאיבד את האזרחות הצרפתית אם, בתוך המועד שנקבע בדרישה, מועד שאינו יכול להיות קצר מחמישה־עשר ימים וארוך משני חודשים, לא חדל מפעילותו. כאשר חוות דעת מועצת המדינה שלילית, אין לנקוט את האמצעי שבפסקה הקודמת אלא בצו במועצת השרים).

שלושה תנאים מצטברים עולים מהסעיף, ואין להחסיר אף אחד מהם. ראשית, משרה או סיוע לצבא זר, לשירות ציבורי זר או לארגון בין־לאומי שצרפת אינה חברה בו. שירות סדיר בצה״ל יכול, לפי לשון ״armée … étrangère״, להיכנס לגדר הרכיב הראשון; אין צורך להמציא קטגוריה מיוחדת לישראל. שנית, דרישה, בצרפתית injonction, של ממשלת צרפת להפסיק. בלי דרישה שנמסרה, אין אובדן. שלישית, אי־הפסקה בתוך חמישה־עשר ימים עד חודשיים, ואחר כך צו במועצת המדינה. אם מועצת המדינה מתנגדת, נדרש צו במועצת השרים. דף שירות הציבור על ביטול, שלילה או דחיית אזרחות, שעודכן ב־27 במאי 2025, חוזר על שני התנאים: פעילות בצבא, בשירות ציבורי זר או בארגון בין־לאומי שצרפת אינה חברה בו, ואי־הפסקה חרף צו הממשלה, עם מסירה ומועד בין חמישה־עשר ימים לחודשיים.

סעיף 27-3 לקוד האזרחי מוסיף ערבות דיונית: «Les décrets qui portent perte pour l’une des causes prévues aux articles 23-7 et 23-8 ou déchéance de la nationalité française sont pris, l’intéressé entendu ou appelé à produire ses observations.» (הצווים הנושאים אובדן לאחת העילות הקבועות בסעיפים 23-7 ו־23-8 או שלילת האזרחות הצרפתית מתקבלים, לאחר שהמעוניין נשמע או נקרא להגיש את הערותיו). בלי שמיעה או הזמנה להעיר, הצו פגום. פסק מועצת המדינה, הלשכות השנייה והשביעית המאוחדות, 25 בינואר 2023, מס’ 466223 יישם את הסעיפים האלה כלשונם. בפסקה 1 נאמר: «M. B… A… s’est vu retirer la nationalité française par un décret du 29 avril 2022 pris sur le fondement de l’article 23-8 du code civil et dont il demande l’annulation pour excès de pouvoir.» (מר ב… א… נשללה ממנו האזרחות הצרפתית בצו מ־29 באפריל 2022 שהתקבל על יסוד סעיף 23-8 לקוד האזרחי, ואת ביטולו הוא מבקש בשל חריגה מסמכות). בפסקה 2 מצטטת המועצה את סעיף 23-8 ואת סעיף 27-3 במלואם. בפסקה 4 נקבע שהמבקש «sert effectivement dans l’armée congolaise» (משרת בפועל בצבא קונגו). בפסקה 5: «l’injonction de résigner son emploi a été notifiée à M. A… le 3 juin 2021» (הדרישה להתפטר ממשרתו נמסרה למר א… ב־3 ביוני 2021). העתירה נדחתה, אבל המבנה חשוב לישראלי: מועצת המדינה בדקה מסירה של הזמנה להעיר, קיום משרה בצבא זר, ומסירת הדרישה. היא לא אמרה ש״כל חייל זר מאבד אזרחות מעצם הגיוס״.

מה עושים אם מגיע מכתב ממשרד הפנים הצרפתי או מהקונסוליה עם דרישה להפסיק שירות. קודם קוראים אם זו באמת injonction לפי סעיף 23-8 או בקשת מסמכים רגילה לחידוש דרכון. שנית, בודקים את מועד המסירה: החלון הוא בין חמישה־עשר ימים לחודשיים, לא ״מייד״. שלישית, מגישים הערות בכתב במועד, עם תיאור הסטטוס הצבאי, מועד השחרור אם קרוב, ומסמכי האזרחות. רביעית, לא חותמים על הצהרת אובדן לפי סעיף 23 רק כי הפקיד ביקש ״לסגור את התיק״. חמישית, אם יצא צו, הערעור אינו לבית המשפט השיפוטי על עצם האזרחות כנקודת מוצא, אלא עתירה לחריגה מסמכות למועצת המדינה, כפי שנעשה בתיק 466223. מי שעדיין בשירות ואינו יכול להפסיק בתוך המועד צריך להסביר זאת בכתב; מועצת המדינה בתיק הקונגולזי דחתה טענה שההכשרה בצרפת אסרה עליו להיענות לדרישה, משום שההוראה המשרדית שהוזמנה לא הועילה לו. אין להעתיק את התוצאה הזו לצה״ל בלי תיק; יש להעתיק את שיטת הבדיקה.

מנגנון שכן קרוב, ונדיר בחיי היום־יום של ישראלים, הוא סעיף 23-7. סעיף 23-7 לקוד האזרחי קובע: «Le Français qui se comporte en fait comme le national d’un pays étranger peut, s’il a la nationalité de ce pays, être déclaré, par décret après avis conforme du Conseil d’Etat, avoir perdu la qualité de Français.» (הצרפתי שמתנהג למעשה כבן לאום של מדינה זרה יכול, אם יש לו אזרחות אותה מדינה, להיות מוכרז, בצו לאחר חוות דעת תואמת של מועצת המדינה, כמי שאיבד את איכות הצרפתי). כאן נדרשת חוות דעת תואמת, לא רק שמיעה. מגורים בישראל, דיבור עברית, שירות מילואים או הצבעה בישראל אינם, כשלעצמם, פסק דין ש״התנהגתם כזרים״. בלי צו אחרי חוות דעת תואמת, הסעיף אינו מפקיע. מי שמפחד מהסעיף הזה בגלל כתבה או שמועה צריך לבקש את הצו בכתב, לא את הפחד.

B. סירוב תעודת אזרחות או דרכון אחרי חשד לאובדן: תביעה הצהרתית, שלילת אזרחות וערעור בפריז

כשהקונסוליה בתל אביב מסרבת לדרכון או כשלשכת הרישום מסרבת ל־CNF, השאלה הראשונה היא איזה מסלול פתוח. אם המדינה טוענת שאינכם צרפתים, או שאתם טוענים שאתם צרפתים, הסמכות היא שיפוטית אזרחית. סעיף 29 לקוד האזרחי קובע: «La juridiction civile de droit commun est seule compétente pour connaître des contestations sur la nationalité française ou étrangère des personnes physiques. Les questions de nationalité sont préjudicielles devant toute autre juridiction de l’ordre administratif ou judiciaire à l’exception des juridictions répressives comportant un jury criminel.» (השיפוט האזרחי של הדין הכללי לבדו מוסמך לדון במחלוקות על האזרחות הצרפתית או הזרה של אנשים טבעיים. שאלות האזרחות הן שאלות מקדמיות בפני כל ערכאה אחרת מן הסדר המינהלי או השיפוטי, למעט ערכאות פליליות הכוללות חבר מושבעים פלילי). פרפקטורה בפריז, קונסוליה בתל אביב או בית משפט מנהלי אינם ״פוסקים אזרחות״ כשהמחלוקת עולה. הם נעצרים, והתיק עובר לבית המשפט השיפוטי.

סעיף 29-3 לקוד האזרחי נותן את כלי העבודה: «Toute personne a le droit d’agir pour faire décider qu’elle a ou qu’elle n’a point la qualité de Français. Le procureur de la République a le même droit à l’égard de toute personne. Il est défendeur nécessaire à toute action déclaratoire de nationalité. Il doit être mis en cause toutes les fois qu’une question de nationalité est posée à titre incident devant un tribunal habile à en connaître.» (לכל אדם הזכות לפעול כדי שייפסק שיש לו או שאין לו איכות של צרפתי. לתובע הרפובליקה אותה זכות כלפי כל אדם. הוא נתבע הכרחי בכל תביעה הצהרתית לאזרחות. יש לצרפו בכל פעם שעולה שאלת אזרחות כשאלה נלווית בפני בית משפט המוסמך לדון בה). זו התביעה ההצהרתית, בצרפתית action déclaratoire de nationalité. בישראל מכינים תיק מסמכים: תעודות לידה ישראליות עם תרגום מושבע, תעודות צרפתיות של ההורה, תעתיק אם קיים, דרכונים ישנים, הוכחת מגורים, וכל CNF קודם. בפריז, מי שגר באיל־דה־פראנס מקצה את בית המשפט השיפוטי לפי מקום המגורים; מי שגר בישראל נתקל לעיתים קרובות בליטיגציה בפריז, משום ששם יושב שירות האזרחות של הפרקליטות הכללית שמופיע בתיקים שפורסמו. בתיק 24/02152 נמסר אישור קבלה ממשרד המשפטים ב־7 באוקטובר 2024 לפני הדיון; בלי ההליך הזה בית המשפט עלול לראות את התביעה כבלתי קבילה. אין לדלג על המסירה הזו.

מסלול שני, שונה לגמרי, נפתח כשיש צו אובדן לפי 23-7 או 23-8, או צו שלילה, בצרפתית déchéance. אז תוקפים את הצו במועצת המדינה, לא ״מבקשים CNF במקומו״. סעיף 25 לקוד האזרחי קובע: «L’individu qui a acquis la qualité de Français peut, par décret pris après avis conforme du Conseil d’Etat, être déchu de la nationalité française, sauf si la déchéance a pour résultat de le rendre apatride :» (האדם שרכש את איכות הצרפתי יכול, בצו שניתן לאחר חוות דעת תואמת של מועצת המדינה, להיות משולל האזרחות הצרפתית, אלא אם השלילה תביא לכך שיהיה חסר אזרחות). העילות כוללות הרשעה בפשע או עוון הפוגעים באינטרסים היסודיים של האומה או מעשה טרור, עבירות מסוימות בקוד הפלילי, השתמטות מחובות שירות לאומי, ומעשים לטובת מדינה זרה שאינם מתיישבים עם איכות הצרפתי ופוגעים באינטרסי צרפת. הסעיף חל על מי שרכש אזרחות, לא על צרפתי מקור לפי סעיף 18. סעיף 25-1 לקוד האזרחי מגביל בזמן: העובדות צריכות להיות לפני הרכישה או בתוך עשר שנים ממנה, והשלילה עצמה בתוך עשר שנים מהמעשים, וחמש־עשרה שנים כשמדובר בסעיף 25 1°. פסק מועצת המדינה מ־10 בפברואר 2023, מס’ 458130 דחה עתירה נגד צו שלילה מ־28 ביולי 2021 אחרי הרשעה הקשורה לטרור. בפסקה 1 מצטטת המועצה את סעיף 25 1°. בפסקה 8 היא קובעת שצו שלילה «est par lui-même dépourvu d’effet sur la présence sur le territoire français de celui qu’il vise» (כשלעצמו נעדר השפעה על הנוכחות בשטח צרפת של מי שהוא מכוון אליו) אך «affecte un élément constitutif de l’identité de la personne concernée» (פוגע ביסוד מרכיב של זהות האדם הנוגע בדבר). לישראלי רגיל שמחדש דרכון בתל אביב, סעיף 25 אינו ״חרב על הגיוס״; הוא סנקציה פלילית־פוליטית על מי שרכש אזרחות. ערבוב בין שלילה לבין סירוב דרכון הוא טעות יקרה.

בפריז ובאיל־דה־פראנס המשמעות המעשית כפולה. מי שגר שם ומבקש CNF פונה ללשכת הרישום של בית המשפט השיפוטי של מחוז המגורים, לא לקונסוליה. מי שגר בישראל פועל מול הקונסוליה בתל אביב לענייני דרכון וכרטיס זהות, ומול לשכת הרישום המוסמכת ל־CNF. אם הפרקליטות מתנגדת לתביעה הצהרתית, התיק נשמע בבית משפט שיפוטי, לעיתים בפריז, עם התובע הרפובליקה כנתבע הכרחי. אם יצא צו אובדן או שלילה, העתירה היא למועצת המדינה בפריז, במועד העתירה לחריגה מסמכות, על בסיס הצו עצמו, המסירה, השמיעה לפי 27-3, וקיום התנאים המהותיים. בית משפט מנהלי מחוזי בפריז אינו מחליף את מועצת המדינה בצווים האלה, ואינו מחליף את בית המשפט השיפוטי בשאלת ״האם אני צרפתי״.

תיק העבודה לישראלי שקיבל סירוב ב־2026 נראה כך. אוספים כל דרכון צרפתי ישן, כרטיס זהות, CNF, תעודות לידה ונישואין, ורישום בקונסוליה. בודקים אם נחתמה אי פעם הצהרת אובדן לפי סעיף 23, ואם כן — מתי. בודקים אם יצא צו לפי 23-4, 23-7, 23-8 או 25. אם אין צו ואין הצהרה, טענת האובדן ״כי יש לכם דרכון ישראלי״ סותרת את סעיף 23. מגישים בקשת CNF. אם נדחית, פותחים תביעה הצהרתית לפי 29-3, עם מסירה למשרד המשפטים ועם התובע הרפובליקה בתיק. במקביל לא מפסיקים את ניסיון חידוש הדרכון בלי תיעוד הסירוב בכתב. מי שצריך תור בקונסוליה ימצא את שלב הקביעה במדריך חידוש דרכון צרפתי וקביעת תור בקונסוליה, ואת הדרכון הראשון אחרי CNF במדריך הוצאת דרכון צרפתי ראשון אחרי CNF בישראל. מי שאיבד באמת ורוצה לחזור נכנס למסלול השחזור, לא למסלול ההצהרה שאבדה.

סיכום

כפל אזרחות צרפת וישראל אינו עבירה ואין בו, במשפט הצרפתי הנוכחי, אובדן אוטומטי. סעיף 17 כופף את האזרחות לכותרת הקוד ולאמנות. סעיף 18 מייחס אזרחות לילד של הורה צרפתי בלי לדרוש בחירה. סעיף 23 קובע שבגיר שגר בחוץ לארץ ורוכש אזרחות זרה אינו מאבד את הצרפתית בלי הצהרה מפורשת, וסעיף 23-1 סוגר את חלון ההצהרה לשנה מיום הרכישה. סעיף 23-4 דורש בקשה וצו; סעיף 23-5 הוא רשות בנישואין, לא חובה. נשים שרכשו אזרחות זרה בין 1951 ל־1973, וצאצאיהן, יכולים להישען על החלטת בית המשפט לחוקה מ־2014 ועל הלכת 20-22.050 מ־30 במרץ 2022, שקבעה שהמבקשת שמרה על אזרחותה. דעיכה לפי 23-6 ו־30-3 היא מלכודת אחרת, של חמישים שנה בלי החזקה במעמד, כפי שנדון בהלכת 24-17.443 מ־25 במרץ 2026; אין לערבב אותה עם עלייה לישראל. שירות בצה״ל אינו מפקיע מעצמו: סעיף 23-8 דורש דרישת ממשלה, מועד של חמישה־עשר ימים עד חודשיים, שמיעה לפי 27-3, וצו במועצת המדינה, כפי שנבדק בתיק 466223. שלילה לפי סעיף 25 חלה על מי שרכש אזרחות, אחרי חוות דעת תואמת, ואינה תחליף לסירוב דרכון. סירוב CNF או דרכון נתקף בתביעה הצהרתית לפי סעיפים 29, 29-3, 30 ו־31; צו אובדן או שלילה נתקף במועצת המדינה. בפריז ובאיל־דה־פראנס פונים ללשכת הרישום של בית המשפט השיפוטי; בישראל מתחילים בקונסוליה בתל אביב ובתיק המסמכים, לא בשמועה ש״שני דרכונים אסורים״.

📄 חוזר רשמי